אני באה אלייך אבל הדירה שלך מחולקת, אז אני מחכה שתפתח לי את הדלת ובינתיים אני עומדת בקומה האחרונה ומסתכלת עד לקומת הקרקע דרך גרם המדרגות.
בדיוק כשאני מנסה לחשב כמה זמן ייקח לי ליפול,
אתה פותח את הדלת במכה ומושך אותי פנימה מהשיער, לא אכפת לך מי רואה אותנו כולל השכנה המשוגעת שלך והאמת, גם לי לא.
אתה משליך אותי פנימה אל הבית וטורק את הדלת אחרינו, אני מחליקה על הרצפה עד למטבח ואתה בצעדי הענק שלך ניגש אליי, מתכופף,
מרים אותי שוב מהשיער ולוחש לי באוזן ''את מאחרת''...
''סליחה אהוב שלי, לא התכוונתי''
אתה סוטר לי בעוצמה של זעזוע מוח,
''וראיתי אותך מתלבטת להתאבד לי במדרגות, אני אראה לך עד כמה זה מפחיד לקפוץ באמת. פחדנית''
אתה גורר אותי לחלון ומעל המעקה אתה מראה לי את הכביש מהקומה הרביעית. יפה דווקא.
''בבקשה אהוב שלי, אני מבקשת סליחה''
''תכף תתחנני''
אין לנו מילת ביטחון. אתה מבטיח שתקשיב לי באמת. שאם אגיד לך די אז זה נגמר.
אתה גורר אותי למיטה שלך מהזרוע וזורק אותי עליה, מוריד ממני הכל בכוח, קורע בהתרסה את הבגדים, שאצא מכאן אחרי הכל מבוישת. נושך אותי במותניים, בחיבור של האגן והירך, משאיר בי סימני שיניים עמוקים שיהפכו לשטפי דם צבעוניים.
אתה מכניס אליי אצבע אחת, עוד אחת, עכשיו אתה זז בתוכי כלפי מעלה כמו וו, אני ממש קרובה ללגמור אבל אני לא אומרת לך, רוצה לגמור על האצבעות שלך כל כך...
''אני מרגיש אותך עומדת לגמור, זונה מטומטמת''
אתה מפסיק הכל בפתאומיות ומתנתק ממני,
קם ונעלם ואני מתחננת בגניחות קטנות ''בבקשה תחזור, בבקשה, אני מבטיחה שאעשה כל מה שתגיד''
אתה חוזר עם כוס וויסקי וקוביית קרח גדולה, שותה קצת ושולף את הקובייה מהכוס, מעביר אותה על השפתיים שלי, הצוואר, הפטמות, לאורך הבטן, על הירכיים, הדגדגן, מחזיר אותה אל הפה החם שלך ועם הלשון דוחף אותה לתוכי והתחושה הזאת,
איך לעזאזל מתארים את התחושה המוטרפת הזאת, של הפה הרותח שלך מבחוץ והקור המקפיא הזה מבפנים, ואתה מלקק ומנשק ונושך את כל הכוס שלי, מוציא ומכניס ממני ואל הפה שלך את הקוביה הסוררת הזו ומשנה את מצבי הצבירה שלי. אני לא מסוגלת יותר להחזיק, ''אני יכולה לגמור בבקשה? אני לא מצליחה לעצור''
עם הידיים שלך לשות את החזה שלי, אתה מסתכל עליי ואומר לי בקול נמוך ''לא''.
אני עוצמת עיניים ומקווה, מתפללת, שאצליח לשמור את הגמירה הזו עד שתרשה לי לממש אותה.
אני מחזיקה בה כל כך חזק שנדמה לי שהגוף שלי נרדם,
הקרח כבר נמס אבל אתה לא מפסיק לגרות ולהתגרות בי, מידי פעם מפרק אותי עם האצבעות שלך, מושך עד שנראה שאתה עומד להרים אותי מהכוס שלי ולשלוח אותי לעולם הבא.
''אני יכולה לרדת לך?"
"את חייבת לרדת לי."
אתה מושך אותי מהרגליים לקצה המיטה, נעמד מעליי ודוחף חזק את הזין שלך, נוגע לי בענבל, בקצה הגרון, חונק אותי ומפמפם את הפה שלי, עוד ועוד אני נוהמת ומנסה לנשום בין התנועות, נאבקת ודוחפת אותך אבל אתה לא מרפה, אתה באקסטזה ואני מאבדת הכרה.
מתעוררת לסטירות שלך, ''כלבה מטומטמת, הבהלת אותי''.
אתה מנסה להרים אותי ואת הסשן הדפוק הזה. אתה מביא לי מים, נושך לי את הכתף, נושף לי באוזניים, אבל אני אומרת ''נראה לי שאני רוצה ללכת הביתה''
''את לא יכולה, לא גמרנו עדיין''
אתה מסתכל לי בעיניים קרוב, העיניים שלך שחורות וריקות, אתה ענק ואני לא.
אתה הופך אותי על הבטן, מרתק אותי למיטה,
שם יד מתחת לאגן ומרים אותי על שש, אתה גדול בכל המובנים, ואני לא רטובה אבל אתה יורק על הזין שלך ועליי ומכניס אותו אליי, אני בקושי מצליחה לצעוק מכאב אבל אחרי כמה תנועות זה הופך לנעים, אתה גונח כמו חיית פרא עתיקה והשיער הארוך ארוך שלך מלטף את הטוסיק והגב שלי,
אתה גומר בתוכי וממשיך, הליבידו שלך הוא בהחלט לא מהמימד הזה.
''אני מרשה לך לגמור עכשיו"
ואני מרשה לעצמי גם, מתכווצת עלייך, צורחת לתוך המזרן, משפריצה את הזרע שלך ממני ואתה יוצא ונכנס אליי שוב מהר, משחרר לחץ. אתה מזיין אותי באטרף וצועק עליי ''תגמרי עוד, עוד, עוד''
מתעלם מהרעידות שלי, מחזיק אותי חזק, משאיר אותי פשוקה, רטובה, רועדת, צועקת, מאושרת ובו זמנית עצובה בטירוף.
אני לא מצליחה לשבת או לעמוד או ללכת או בכלל לזוז,
נשפכת על המיטה הרטובה מהגופים שלנו ואתה שופך עליי מים קרים, מרטיב עוד יותר את הכל, אחרי ששרפת אותי עד אפר
"יאללה, עופי לי מהבית."
