לחשוב שבאמת אני פה לרגע
כשזה מסתדר לי
איך אפשר להיות טוטאלית בהכלה וקבלה
אבל יש 3 יצורים
שבאמת מקבלים אותי גם כשאני נסוגה כמו שפל.
כמה אנשים אצלי תופסים מקום,
זה מוגזם,
אני לא מסוגלת להיות בשביל כולם
והאמת האמיתית היא
שפשוט אין לי סבלנות.
אני מצטערת לאכזב את כל מי שהצחקתי וצחקתי ודיברתי ושיתפתי ואז ''נעלמתי''
אני פשוט במדיטציה מתמשכת כדי להעלים את כל מה שהושלך עליי מבלי להתכוון
כי אני כלי בשביל מאות אנשים
שיום יום מאבדים חברים
שיום יום עצובים כי הם לבד
שיום יום צריכים לדבר על היום יום
שיום יום רוצים 'להיות איתי' - בלי להבין כמה זה מצריך ממני
שיום יום מסתכלים עליי ומחכים שאצא מהחנייה
שבוהים בי בסופרמרקט
שמשאירים אותי עם האנרגיות שלהם כשהם הולכים
שלא שוטפים את הספל ששתו בו
אז אני אוהבת להיות לבד.
בטיול הגדול קיבלתי פידבקים ממישהי שהייתי אחותי, הממשית, אולי תמונת מראה שלי אבל אחותי,
הראשון היה שאנשים חושבים שאני שותקת כי אני מטומטמת ואין מצב שאין לי מה להגיד אז כדאי שאני אדבר יותר
והשני שאני ממש לא זאב בודד כמו שאני מדמיינת ושאני לא מסוגלת להסתדר לבד, ושזה שקר שאני מספרת לעצמי כדי לתרץ את זה שאין לי חברים.
אז לא עניתי לה. שתקתי. מעניין.
היום אני יודעת, עובדתית פשוט אין מספיק אנשים שאוהבים להיות לבד, וסבבה להם לדבר כשמדברים, וכשלא מדברים זו עדיין אותה האהבה. אותו הרגש.
שלא משנים אף אחד בשביל חברות או בשביל קשר.
שלא מתחננים לקבל את האישרור על כל מה שהם אומרים ועושים. או לא אומרים ולא עושים.
אוף. אני כולי קשרים
נראה לכם שיש לי מקום לעוד?
אז די, חלאס עם ההצעות.
לא באתי לפה להכיר. ולא להעביד אף ילד מנקה, לא להשפיל, לא להיות מושפלת, גם אם זה ''אתר הכרויות'' לדבריכם שמיועד בדיוק לזה.
הייתי רוצה שלא יהיה לי אכפת להעליב פה אנשים,
אבל סעמק אכפת לי, כי הם אנשים,
ואכפת לי מכל מי שהגיע לפה
מכל מי שנכנס לשיחות שמבחינתו היו מעניינות ורצה להמשיך ואני סגרתי את הברז כי זהו נגמר המים
(כמו ברנגו)
אז כן, מתנצלת
וגם לא.
כי עד שאני לא אמצא את הבנאדם שלא יצטרך את הברז פתוח בלי הפסקה,
אני פשוט אמשיך לסגור ברזים ולבחון למי יש ברז משלו ומי נשאר כועס שסגרתי את שלי.
תהיו טובים, ובראטים, ותישארו אתם.
