הכל נצבע בכחול הזה המוזר של האור החדש
והיום עומד להיכנס אל הלוח
ואני?
חושבת על הגב הרחב שלך עם הקווים השחורים
שיוצרים שד ענק, או אולי מלאך
ועל האצבעות שלי עוברות עליהם כאילו אתה אמור לנחש מה אני כותבת, ואני שומעת אותך ממלמל בהפסקות
''א''
''נ''
''י''
אתה מסתובב ואומר ''אל תכתבי את זה''
ולפני שאני מסבירה לך שלא כתבתי כלום,
אתה מנשק אותי בעיניים פקוחות ומצמיד אותי אלייך
מתיישב ואני עלייך, והאור צובע אותנו בכחול הבהיר שלו מצד אחד
ובכתום של התנור מצד שני,
אתה עובר לגעת בפטמות שלי, במן אסרטיביות עדינה של האצבעות ואז השפתיים, הלשון, השיניים.
אתה כותב לי על הגב,
''א''
''נ''
''י''
זה נעים מידי, אני לא יכולה לשלוט באוויר שיוצא ונכנס מהריאות שלי
נושכת את השפה.
אני מציצה מהחלון והשלג נערם לחצי מטר. היה לילה לבן.
אתה משכיב אותי לאחור,
משנה כיוון.
בודק עם האצבעות, מרים את הראש, מחייך,
אתה מנשק אותי שוב,
זה מעבר למוכנות, מעבר לרצון,
''א''
''נ''
''י''
כשאתה חודר אליי זה מתחיל בסוג של עדינות, לאט לאט הקצב מתגבר, וכמו געגוע זה שוטף את שנינו ואנחנו נמסים אחד לתוך השני ומתחברים, כותבים מכתבים עכשיו דרך הגוף,
ואי אפשר לתאר כלום יותר כי אפילו הקולות שלנו נטמעים זה בזה, הנהמה שלך והיללה שלי,
וככל שזה מתגבר אתה יודע מה אני מבקשת בלי שאכוון,
מושך בשיער מהשורש,
מניח יד גדולה וחמה על הצוואר,
מנשק עם שיניים ולשון חמה וורודה
ואני בתמורה נושכת ומוצצת ומשאירה ציפורניים על כל מה שאני מגיעה אליו.
א
נ
י
עננים אסופים צפוף, אפורים בהירים כל כך שהם כמעט לבנים.
עם כל השכבות אני מתגוננת מהרוח אבל אתה נשאר על העור שלי בסופרנובות סגולות וכחולות.
אתה מצליח להפשיט ולהפשיר את כל הקור הזה ממני,
אבל זה כבר רק זיכרון שמתערבב עם דימיון.