Kelle

היום מזה הרבה זמן סגרתי את הוילון והדלת בחדר שינה באמצע היום כשהשמש בשיא שלה מול החלונות,

הורדתי את החלוק ופשוט הייתי מול החושך עם עצמי ואיתי 

וזה לא שאני אוהבת אותי עכשיו,

כי אחר כך שהתלבשתי כדי ללכת לארוחת שישי עדיין שנאתי כל רגע להסתכל על המראה ולחשוב על הבחוץ (מכל המובנים)

אבל ברגעים האלה בחושך,

דיברתי עם מישהו

אולי המישהו הוא אני, כן? אבל הייתי שם בשבילי

במשיכה מלאה, בכנות, באמת

וצחקתי כששאלתי אותי ''נו, גמרת?"

התגעגעתי מאוד,

לנשיכות-נשיקות והחלפת נשימות,

למעבר בין המגע המרחף לזה שמשאיר טביעות אצבעות

לבדיחות סתומות,

ובכלל

ללאהוב בכללי. 

גם את עצמי.

אז זה היה מן זמן יוצא דופן ויוצא מן הכלל,

אבל אני בדרך לשם. לאנשהו לפחות.