וכמה שיותר ממנה
זאת העבודה העצמית הכי קשה שלי כרגע
ואני מבינה שזאת רק אני שצריכה שיכולה לתת את זה לעצמי כי כמה שמי שיהיה לידי ינסה להבין הוא לא יצליח וכמה שינסו לעודד אותי אני עדיין ארגיש שהכל יותר מידי ,
השיפוטיות מול הגוף שלי בשנה האחרונה גדלה מאוד
וזה לא רק בגלל הכאבים והחוסר נוחות
הכל השתנה גם במראה
ואני חולמת ומפנטזת על יצר החרמנות שהיה לי לפני כל המצב הזה
הייתי כל כך חרמנית כל הזמן שחשבתי כבר שמשהו דפוק בי
והיום היום אני מנסה לקבל בהבנה וסבלנות את המצב שנכפה עליי
כי יש ימים שממש לא עובר לי בראש שום דבר שקשור לסקס
רק רוצה חיבוק ושילטפו אותי
לפעמים אני תוהה אם החרמנות יכולה להתעורר בכל כורחה אם יהיה חיבור ממש עוצמתי וסשן כזה טוב כזה שמגשים לי את הפנטזיות שלא ידעתי שהיו לי
אז בנתים אני מנסה לאהוב את הגוף הזה שעושה לי יותר מידי צרות כבר ולנוח הרבה
ולישון על מצעים חדשים ויקרים מידי שהחלטתי ששווים את זה בשביל עצמי ולא בשביל אף אחד אחר
אין על כותנה מצרית זאת פשוט הרגשה אחרת
ולצלם את עצמי שיש מצב רוח לזה ולשמור את התמונה רק לעצמי או לא לפעמים
כי זה לא אגואיסטי לאהוב את עצמך שהגוף והנפש דורשים את זה