לצלול לעומקים זה מפחיד
ואני אסביר
אני רגילה לחיות בעומקים אחרי הכל אני מרמייד
אבל אני רגילה לבדי
רוב חיי אנשים לא התחברו לוייב הזה של עומק
לדבר עמוק לחשוף עמוק להראות את מה שהכי כביכול ״מבהיל״
רוב האנשים שאני נתקלתי בהם העדיפו להישאר ברדודים הכוונה- פאן וצחוקים ולזרום ולא לדבר על דברים עמוקים…
והיה כמובן את המשפט הקבוע של גילאי העשרה וקצת ״מה אתה כבדה? תשתחררי/תזרמי/תחייכי /קצת או יותר ״
עכשיו אין לי בעיה עם פאן וצחוקים ולעשות שטויות ולהיות ספונטנית
אבל!
שזה רק זה
ולא צוללים איתי לעומק
ללמטה ממש
ל״ מבהיל״ אפילו נקרא לזה
אני משתעממת די מהר ולא בא לי כבר לשחות ברדודים
כאילו אני כן אוהבת אנשים מצחיקים ושטותיים בסביבתי הם אחלה אנשים לבלות איתם פעם ב…
אבל אני לא ארצה להיות איתם בקשר זוגי/רומנטי/בדסמי
זה ונילי
בעיניי
להישאר ברדודים כאילו = ונילי
חסר משמעות חסר עניין משעמם בקיצור
אני תמיד הייתי כזאת
ואני לא אוכל לשנות את זה
אני אראה לך את ״השדים שלי״ אם ארגיש בנוח כמובן וגם לא על ההתחלה ממש,
ואצפה שאתה תראה לי את שלך בחזרה,
ואם נהיה ביחד בעמוקים ולא ניבהל מהעוצמות של החוויה
ונהנה מהמים השקטים אבל גם נסתכל אחד לשניה בעיניים ונדע שזה מרגיש נכון אז זה בעיניי הרבה יותר בדסמי מכל סשן
זה קורה אחד ל
החיבור הזה
וקשה לזהות אותו על ההתחלה
צריך סבלנות צריך זמן צריך אשכרה לדבר!
אבל שזה קורה זה מפחיד ומרגש בו זמנית
זאת הרגשה כזאת של
״אולי אני יכולה באמת לצלול איתו? קצת לפחות בתור התחלה? ״
שזה קורה באמת זאת הרגשה שנותנת לי להרגיש ביטחון!
שרואים אותי
שמבינים אותי
שאני יכולה באמת להתמסר ולתת שליטה
*אגב הכותרת באה לי ממש בטוב בתור שם של בלוג,
שוקלת לשנות את השם של הבלוג שלי כמה תקופה