קשה לי לכתוב כאן לאחרונה
יש לי מחסום כתיבה קצת
וגם אני עוברת שוב תקופה מוזרה כזאת
קצת קשוחה
מרגישה שאני לא אמיתית עם עצמי
שהתרחקתי ממי שאני באמת
עברתי שנה ממש לא קלה והתגברתי על דברים שרוב האנשים לא היו מסוגלים לעבור לבד,
ועם כל זה אני עדיין לא מעריכה את עצמי מספיק
ולא באמת אוהבת את עצמי כמו שצריך,
וכן גם לי יש חוסר ביטחון
פעם לפני שהייתי בכלוב החלטתי שאני אהיה הכי אמיתית עם עצמי ועם הסביבה ואלך רק לפי מה שנכון לי,
ולא משנה מי אני אאבד בדרך זה שווה את השלווה והשקט הנפשי והאושר שלא צריך לרצות אף פעם אף אחד,
ובאמת איבדתי הרבה אנשים בדרך והיה לי עצוב אבל הייתי יותר שלווה וישנתי יותר טוב והרגשתי פיזית יותר טוב מן הסתם,
לא פחדתי מלאבד אנשים הרגשתי שמי שלא מקבל אותי כמו שאני אז בעיה שלו ואני לא מפסידה כלום הם אלה שיפסידו,
אבל היום זה אחרת היום אני מרגישה את הפחד הזה שוב כמו שהיה שהייתי ילדה והייתי מרצה אנשים בלי סוף,
ואני מנסה לשים גבולות ומרגיש לי שזה מתפספס איכשהו
שבוחנים אותי שוב ושוב על הנושא הספציפי הזה,
כמה קשה לי עניין הגבולות
שנים שהיה לי קושי עם המילה לא?
גדלתי בבית שלא הרשו לי בכלל להוציא את המילה הזאת מהפה,
ועכשיו אתם מבינים קצת יותר למה אני לא בקשר עם המשפחה שלי כיום בכלל
למרות שאני כן מתגעגעת לאחותי הגדולה פעם באף פעם
כמה שהיא ביצ׳ היה משהו טוב בשיחות שלנו לפעמים,
אבל קשה לי לסמוך והלב שלי כבר לא יכול להכיל יותר פגיעות ממנה,
בכל אופן אז אני לא יודעת איך אני אחזור לעצמי ולשים גבולות ברורים שוב ושוב שאנשים מנסים לערער לי אותם, ולהפסיק לפחד לאבד אנשים אבל אני בהחלט מבינה שלהיות ככה כבר לא מטיב איתי ולא באמת עושה טוב לאף אחד מסביבי גם,
אני עדיין עם תקווה בלב גם שיום יבוא ואוכל לחיות איפה שאני מפנטזת כבר שנים שזה לא סביב בטון ועם לחצים פסיכיים של כל מה שקורה כאן
הנפש שלי והגוף שלי לא שייכים לכאן זה בדוק
זהו פרקתי 🧜🏻♀️