לפעמים תוהה אם אפשר להיות באמת אמיתיים כאן
מרגישה שכבר לא אבל ננסה
המון זמן לא כתבתי כאן פוסט על מי אני ומה אני
אז כרגע אני במצב שנמאס לי מהכל ומכולם
יש ימים כאלה
אבל כבר תקופה שאני מרגישה חסרת מנוחה
כי אני לא מוצאת משהו שבאמת משתיק הכל
חוץ משינה רוב היום שלי עובר במחשבות על כל מה שנדפק בחיי או כל מה שדפוק עדיין
והכי הכי דפוק שאין אף אחד שיודע על כל מה שכואב לי
אין לי משפחה
ואין לי חברה טובה
אין לי בן זוג
תמיד אנשים אמרו לי שבחיים צריך להיות מסוגלים להסתמך רק על עצמנו ולא להיות תלויים באף אחד
בא לי לדפוק לאנשים האלה בעיטה בראש
כי אני
הילדה שגידלה בייסקלי את עצמה ואת האחים הקטנים שלי תמיד תזדקק לתלותיות הזאת
ואף פסיכולוג או מטפל או קואצ׳ר או אישה עצמאית חזקה לא ישכנעו אותי אחרת
אני לעולם לא הרגשתי אהבת אמת
דאגה אימהית
תשומת לב גברית אבהית ללא שום מניע מיני
פאק איט
אני תלותית
אבל אני בורחת מזה בכל הזדמנות שניתנת לי קצת מעבר לתשומת לב רגעית