יש מן מגמה כזו, נשלטות שמצפות שארדוף, שאזום, שאנחש.
כאילו עצם זה שהן קיימות וכתוב להן ״אישה״ או נשלטת, מספיק כדי להדליק אותי.
אבל בלי תוכן, בלי נוכחות, בלי שום אינדיקציה שיש כאן בכלל מה לרדוף אחריו זה לא מעניין.
אני לא מגיב לקונספט, אני מגיב לנורה שנדלקת.
לא למילה “נשלטת” בפרופיל, אלא לאישה שמצליחה לגרום לי לעצור, להסתכל, לרצות לדעת עוד.
המשיכה שלי לא מופעלת על פי סטטיסטיקה, אלא על פי דיוק.
וזה דיוק שדורש ממך אקטיביות מסויימת, גם אם מתחת לפני השטח.
אני לא צד מתוך רעב, אני צד מתוך שובע.
אני לא מחפש לרדוף כדי למלא חוסר, אלא לחזר כדי לחדור לעומק כשיש סיבה אמיתית כשהתמסרות פוגשת נוכחות, לא שתיקה וציפייה פסיבית.
אם את מחכה שירדפו אחרייך רק כי כתבת שאת “נשלטת”
וכשאני מקבל הודעה ״איך מכולם דווקא אתה לא מתחיל איתי?״
זה פשוט לא אני.
אם את יודעת להראות עניין, להשתתף בשיח, לתת לי להכיר אותך וללמוד, להנכיח את עצמך, אזי תגלי כמה עמוקה יכולה להיות מחילת הארנב.
עם האוכל בא התיאבון ו״רדיפה״ זה לא מחמאה, זו תגובה.
ולא כל אחת מקבלת אותה.