הוא ג׳ונגל.
לא כי הוא אתר רע, להיפך... יש בו הרבה יתרונות, אלא כי הוא פרוץ.
אין בו שומרי סף, אין מנגנון פיקוח.
יש בו אנשים נפלאים, טקסטים מעוררי השראה, קהילה חיה ובועטת.
אבל גם לא מעט אלימות, מניפולציות וטורפים (לא במובן הטוב של המילה) שמתחזים לשולטים.
במרחב כזה, אולי יותר מבכל מקום אחר, חשוב לעצור רגע לפני שמעלים תמונה, לפני פוסט חשוף, לפני שפותחים קלפים.
במיוחד כשאתה חדש או חדשה כאן.
במיוחד כשעוד לא מכירים את השפה, את הקודים, את מי שמסתתר מאחורי המסך.
מתוך אחריות.
ובעיקר - כשיש קשר ישיר לדינמיקה בדס״מית או אינטימית או רומנטית ברקע.
כי זו לא רק אינטראקציה מינית, זו שפה שלמה.
שדה שבנוי על אמון, על שיח פתוח ורציף, על הסכמות מדויקות ותיאום ציפיות.
שליטה והתמסרות נבנים בעיניי דרך רגעים קטנים של הקשבה, רגישות, וכנות, לא דרך מחוות גרנדיוזיות.
לכן, במקרים מסוימים, בהם יש היקשר ישיר לקשר- אישורים הם לא גחמה אלא רובד חשוב.
גם כשזה מרגיש שולי- הם לא טקס ריק.
האישור הוא לא סימן לרכושנות, אלא לעומק ההתמסרות.
הוא מעניק לגיטימציה להוביל, לשמור, לשאת באחריות.
הוא חלק מהיררכיה שנבנתה במודעות, לא בכפייה.
האישור הוא גם תזכורת: יש פה קשר, יש פה דינמיקה, יש פה שותפות.
אני רואה אותך, אני מעורב.
ועדיין- זה שלך, זו את, זה הגוף והסיפור שלך.
אבל אם יש בינינו הסכמה על מבנה, אז גם כאן זה חלק ממנו.
כי כשאין בקשה, ואין שיח, ואין שיתוף
הדינמיקה מתפוגגת, לא נשארת הובלה, לא נשארת שותפות.
רק אינטראקציה שבירה, לפעמים מסוכנת.
הרבה מבחוץ יגידו: מה הבעיה? למה צריך לבקש אישור על כל דבר?
זה לא על כל דבר, זה כן על כל דבר שקשור לדינאמיקה.
לרצות לפרסם זה לגיטימי, לרצות להשמיע קול, לבטא את עצמך... מי כמוני מבין את הצורך כמה זה נעים.
אבל בתוך דינמיקה - במיוחד כזו שיש בה פערי ידע או ניסיון, בעיני זה חייב להיעשות בשיח תקשורתי.
מתוך כבוד, מתוך אחריות, מתוך הסכמה.
וכשזה מתקיים באמת- זה הופך למרחב הכי בטוח שיש.
כזה שמאפשר להשתחרר, לנוח, להיפתח.
בעיקר להתחבר.