מכירה את זה שאת מקבלת נוטפיקיישן בטלפון, ואת מתה לבדוק מה זה, ממי זה, מה רוצים ממך?
הדופמין הקטן הזה...
אבל את בנהיגה, ואת יודעת שאם תגעי בנייד, תקבלי קנס.
אז את לא נוגעת וזה שורף אותך מבפנים שאת לא יכולה.
יש בך משהו בוסרי ויפהפה מצד אחד.
ומצד שני - כל כך פתוחה, סקרנית, פחדנית אבל מתמלאת בעירה פנימית.
ואני לא יכול לשקר…
אני מפנטז עלייך בחצאית קצרה, היד שלי מחליקה לאט על הירכיים שלך, עוברת מתחת לפלחי הטוסיק, עד שאני מגיע עם האצבעות לכוס שלך מאחורה.
מרגיש כמה את רטובה וחמה בשבילי.
מהמחשבה שאני נוכח בחדר.
את מביטה בי מלמטה, בעיניי עגל גדולות ותמימות,
מבט חצי מעריץ, חצי משתוקק,מעין מבט מהופנט לגמרי- כנועה.
ואני מחזיר לך חצי חיוך... גאה, שקט, טורף.
אני מריח את הריח שלך, עוצם עיניים, נאנח עמוק, ואז נותן לך לטעום את עצמך מהאצבעות שלי
ואומר בלחשוש:
״את ילדה טעימה…ילדה טעימה שלי״.
אני רוצה שלא תיגעי בעצמך עכשיו.
שאת רק תפנטזי, תדמייני אותי, ותשרפי בשקט.
תתבוססי במיצי הכוס של עצמך.
אני רק רוצה שתרגישי איך הכוס שלך מתחיל להתמפמם מעצמו, רטוב ופועם.
לשמוע את הדופק של הדם של עצמך מאיץ.
להרגיש את נימי השרירים של הכוס שלך משנים מצב צבירה.
ואת לא יכולה לעשות כלום בנידון.
כי אסור לך.
בא לי לראות אותך נלחמת.
שתילחמי קצת בתוכך, עם עצמך, מול עצמך...בין הצורך העמוק להרגיש מלאה בזין, לבין האיסור הזה שמשגע אותך עכשיו.
האיסור לגעת בכוס שלך.
לא כי את לא יכולה... אלא כי המילה שלי חזקה יותר מהצורך שלך.
אני רוצה אותך מפחדת, רועדת, אבל לא יכולה לדמיין שזה יפסק.
פחד של טרף רגע לפני המרדף.
כזה שיודע שבכל מבט שלי, בכל מילה, אני יכול לעורר בך בדיוק מה שאני רוצה.
ואת באמביוולנטיות בין הפחד הזה, לבין התשוקה חסרת התקנה שממלאת כל נים בגופך.
חודרת לך מתחת לעור ומתפשטת כמו מחלה חשוכת מרפא.
ככה בדיוק...ילדה יפה שלי.