אני מודה שמשהו בי שוב נדלק.
אני אוהב להימשך, להרגיש רעב, מתח, סקרנות.
אבל זה אף פעם לא מספיק בפני עצמו.
אני מחפש את הדבר הזה שקשה להסביר- כימיה.
המבט הזה שנשאר עוד רגע.
הפלרטוט שנהיה טעון בלי להתאמץ.
השיחה שפתאום זורמת שעות, היכולת לצחוק, להיפתח, להרגיש בנוח גם בשקט.
אני רוצה להכיר מישהי שהבדס״מ איתה ירגיש כמו המשך טבעי של החיבור לא הדבר היחיד שמחזיק אותו למרות שהוא המרכז.
כזה שמבוסס על חברות טובה ואמון הדדי שנבנה עם הזמן.
אני אוהב מתח, תקשורת, משיכה הדדית.
תחושת ביטחון בקשר שנבנה בין שני אנשים שמכוונים לתהליך.
והיכולת לאבד שליטה דווקא כי יש מספיק אמון כדי לשחרר.
אני לא במקום של להתפשר רק כדי לא להיות לבד.
של ״סתם״... לפעמים זה אפילו מרגיש עול.
אם תהיה היכרות אני רוצה שהיא תרגיש נכונה.
גם אם יהיו קשיים בדרך, שארגיש שיש לי שותפה לדבר עליהם עד שיצא עשן לבן.
אז אולי הפוסט הזה הוא פשוט הדרך שלי להגיד אני שוב פתוח להכיר באמת.