אני קצת מותשת מהפלטפורמה פה בכלוב
מצד אחד אני יכולה להעלות פוסטים שלא יכולתי להעלות לכל מקום אחר, אני יכולה לפרוק, לעבד, לעכל… וזה מאוד עוזר לי ובכלל כיף שאנשים מגיבים בחיוב לכתיבה שלי. אני יודעת שהרבה אנשים יכולים להזדהות עם מה שכתבתי וזה נחמד שמצאתי מילים לתחושות שהרבה אנשים מרגישים.
מצד שני כל בן אדם שני שנתקל בפרופיל שלי משום מה חושב שהוא מושלם בשבילי כי אני מעניינת, מושכת וכל דבר איר ומחליט לשלוח לי הודעה. בדרך כלל זה מבתסכם ב: ״ערב טוב, נתקלתי בפרופיל שלך וסיקרנת אותי, מקווה שסיקרנתי גם אותך״ או אפילו רק ״אשמח להכיר״….
אז הלוז שלי עמוס, ואין לי זמן להכיר אנשים חדשים. זאת האמת.
אני חיה חיים של סטודנטית שבקושי משאיר לי זמן לעצמי אז עכשיו להתחיל להכיר אנשים מהכלוב שבעיקר חושבים שהם שווים את הזמן שאין לי? אם הייתי עונה לכל הודעה שהיו שולחים לי לעולם לא הייתי מתנתקת מהכלוב.
זאת הסיבה שאני מתעלמת מ90% מההודעות ששולחים לי פה. ה10% שנותר אלו רק אנשים שנוגעים לי בנקודה רגישה. אנשים שמשקיעים, שמתאמצים, אנשים ריאליסטיים, כנים וישירים ואנשים שלא מפחדים לכתוב בעיקר.
אז ברור שזה קצת מוגזם לצפות מכולם לקרוא את כל הבלוג שלי לפני ששולחים לי הודעה, וברור שלא כולם יודעים לנסח משפט פתיחה מנצחת, אבל אם לא הייתי מסננת לפי זה, הסיפור הזה בחיים לא היה נגמר.
ובנוסף גם ה10% שאני כן מדברת איתם - רק 10% מהם אני בסוף מסכימה לפגוש.
כרגע הסדר עדיפויות שלי בחיים הם: לימודים —> בריאות נפשית —> עבודה —> זוגיות וחיי חברה —> היכרויות חדשות
זאת אומרת שכרגע אין לי זמן פנוי בכלל להפגש עם אנשים חדשים.
אבל וואללה, סדר עדיפויות זה משהו דינאמי, ותמיד מוצאים זמן לדברים החשובים. השאלה היא כמה תהיה חשוב עבורי.
בקיצור תפסיקו לחיות בסרט
אני אפסיק לחיות בסרט
ואל תעלבו אם אני מתעלמת מההודעות שלכם.
אתם פשוט לא שווים את הזמן שלי כרגע (בלי לעוף)
