זה לא סוד שאני די חדשה בעולם הבדסמ.
תמיד הסתקרנתי מהעולם הזה, ואני זוכרת את תחושות האשמה שהיו לי מזה שנדלקתי מהרעיון של אונס (לפני שהכרתי את המושג cnc) וסקס הארדקור. הובכתי מזה ולא סיפרתי לאדם שזה מה שאני מפנטזת על והרשתי לעצמי לחשוב על זה רק כשהייתי לבד עם עצמי. ככה זה נמשך שנים ורק לפני חצי שנה אחרי שאני ואקס של 8 שנים נפרדנו, באמת התחלתי לחקור ולהתעניין יותר, מעבר לרק הפנטזיה.
מיד נפתחה לי התיאבון, ובן אדם סקרן שאני התחלתי להתנסות עם אנשים, בודקת חוקרת ומגלה מה אני אוהבת ומה מדליק אותי. הרגשתי ואני עדיין מרגישה עד היום שיש לי מלא פערים להשלים. וידוע לי שזה עניין יחסי, הרי יש אנשים שבגיל מאוד מאוחר רק מאפשרים לעצמם באמת לחקור את המיניות שלהם, אבל בשבילי מרגיש כמו פספסוס. תמיד מיהרתי עם דברים, וככה גם נראו החיים שלי. ממהרת ללמוד, להשיג, להצליח. לא לוקחת לא כתשובה ולא מבזבזת זמן או חושבת יותר מידי. תמיד קופצת ישר למים העמוקים.
השתדלתי להקיף את עצמי באנשים עם ניסיון, כאלה שיודעים מה הם אוהבים ובמקרה מה שחיפשו התאים גם למה שאני חיפשתי. רציתי ללמוד ולחוות את כל מה שיש לחוות בעולם הזה. אבל מה שלא ידעתי אז זה שיש דברים שלוקח זמן להגיע אליהם ואין קיצור דרך. לוקח זמן לבנות ביטחון עם פרטנר מיני. זה חלק מהיופי בבדס"מ!
אז כל פעם שהיה מגיע מישהו שלוודא דווקא שולט, או מאוד עדין איתי בפעם הראשונה (שזה לגיטימי סך הכל) היה לי מאוד קשה. כי מיניות ונילית פשוט לא עושה לי את זה, לא משנה כמה אני רוצה.
זה קרה יותר מידי פעמים שאני נמצאת עם בחור שאני מאוד מחבבת, וברגע שעניינים מתחממים אני פשוט נכבת. אנחנו יכולים להתחרמן בהודעות כל היום, ולדבר על סקס גם בדייט עצמו וזה ידליק אותי בטירוף, אבל ברגע שזה הופך להיות אמיתי, אם אין שם שליטה מנטלית או קצת אגרסיביות זה פשוט יהיה לי חוויה בינונית.
אני לא אשקר זה החלק שהכי קשה לי בכל הסיפור הזה, שהסף ריגוש שלי פשוט עולה ועולה. קשה לי להגיע לסיפוק עם אנשים חדשים, קשה לי להנות מהדברים הפשוטים, ובעיקר מבאס אותי.
איך אני אומרת לבן אדם כל כך מקסים שברגע שהוא התחיל למזמז אותי אני לא מפסיקה לחשוב בראש שלי שטויות חסרות מטרה כמו:
"מעניין מה הוא הולך לעשות לי.."
"כמה זמן אנחנו הולכים להתמזמז ככה עד שיפשיט אותי?"
"האם הוא אוהב שאני מנשקת אותו בעורף?"
"למה הפות שלי הפסיק לדגדג לי?"
"האם הסיטואציה מדליקה אותי בכלל?"
"מתי הוא כבר ידחוף לי אצבעות?"
"חבל שאני לא קשורה למיטה"
וכו׳ וכו׳ וכו׳
סתם מחשבות שלא מועילות לי אם אני לא הולכת לפעול. (אולי אני פשוט צריכה להקשיב להם)
מחשבות שפשוט באות וחולפות ומציקות ומכבות ואני לא מצליחה לשחרר שליטה. וזה לא הבן אדם שאיתי, יכול להיות שהוא מקסים ואני כל כך נהנת איתו ובאמת שבא לי עליו. אבל עד שהוא לא תופס לי תידיים ומזיין אותי חזק כשהראש שלי עמוק בתוך המזרן, אפשר להגיד שאני לא אהיה הכי דלוקה שיש...
אני אומרת לעצמי שזה זמני ועם הזמן לומדים להכיר אחד את השני וזה בסדר שפעם ראשונה לא יהיו זיקוקים. שמקרים בהם הכימיה במיטה באמת מטורפת על ההתחלה הם מקרים חריגים שעדיף לא לבנות עליהם.
לפעמים אני מספרת לעצמי שאני בסדר עם סקס ונילי, שהבדסמ זה סתם קינק ואני צריכה פשוט לעשות יותר מדיטציה וללמוד לשחרר. ובאמת לפעמים יוצא לי להכיר מישהו שהכימיה איתו כל כך מטורפת שבאמת לא צריך בדסמ כדי להנות (כמו בפוסט שכתבתי). מישהו שאני לא מקבלת מספיק ממנו והמגע שלו פשוט מטריף אותי.
ואז אני כמעט משוכנעת שזה יכול להיות ככה עם כולם.
אולי זה באמת רק תקופה כזאת שאני באמת מנסה לצבור חוויות ולמצוא את עצמי בעולם הזה ולהכיר את המיניות שלי לעומק, שאני לא מסוגלת להתפשר על בינוני. אולי אני באמת בדסמית הארדקור ואני פשוט אצטרך לחיות עם זה.
או אולי זה שיעור בשבילי ללמוד לתקשר עם הפרטנרים שלי ולהפסיק להתבשל עם המחשבות שלי בשקט עם עצמי.
