עוד הרבה לפני שידעתי מה זה בדסמ חוויתי ניצול מיני. ניצול מיני שהדליק אותי... אבל לא הייתי מוכנה להודות בזה או לספר לאף אחד.
כי ידעתי שזה לא נכון. ידעתי שזה לא בטוח. ידעתי שזה אסור.
אבל רציתי את זה
רציתי שהחברות בחטיבה יכריחו אותי לנשק את כל הבנים במשחק תמים של אמת או חובה שקרה ביער שליד הבית ספר אחרי שעות הלימודים
רציתי שהערס של השכונה ילטף לי את החזה כשאנחנו מסתתרים בחושך של הלילה בפארק של השכונה בה גדלתי בזמן שאני שוכבת על החזה שלו משחקת אותה יעני ישנה
רציתי שהחבר הכי טוב של האקס הראשון שלי מהתיכון יזיין אותי כשהוא מסטול מת וחרמן ממש כשאנחנו מתחבאים במחסן של הבניין של ההורים שלו ומעשנים עד שנחנקים מהעשן
רציתי שניצלו אותי
זה הדליק אותי
כל כך הרבה סיפורים שרק היום אני מבינה באמת מה היה שם, למה הרגשתי כל כך הרבה אשמה שהדברים האלה כל כך הדליקו אותי למרות שהם היו כל כך לא בסדר
שחשבתי שמשהו דפוק אצלי שהפורנו היחידי שהדליק אותי תמיד היה קשור לאונס וניצול מיני
אני כבר לא מתביישת. בשביל זה אני פה בכלוב.
אני אוהבת להיות מנוצלת.
אני אוהבת שמחפיצים אותי.
אני אוהבת להרגיש כמו בובת מין.
ואני מודה שאני בן אדם מרצה.
