הוא חודר בי לאט, מכניס עוד ועוד... עד שממלא אותי. ברגע שהוא מגיע לנקודה מסויימת הגוף מגיב באינסטינקטיביות ואני מרימה את הגב שלי ועם הידיים באה לדחוף אותו אחורה, להוציא אותו ממני.
זה לא טבעי..
הגוף לא רוצה את זה..
זה גדול מידי...
הוא לא אומר כלום על התגובה שלי. רק דוחף את הראש שלי חזרה למטה ואז מושך את ידיי לצדדים שהראש שלי יפול למזרן.
חודר בי שוב, קצת פחות לאט מהפעם הקודמת ואני שוב מתנגדת. הפעם מרימה רק את הראש והידיים שלי חזרה ל4. אני לא רוצה להתנגד אבל התחושות שעוברות לי בגוף לא מאפשרות לי אחרת. אני כל כך רוצה את זה אבל בו זמנית רוצה שיחזור לחדור בי כמו מוקדם יותר בחור ה'רגיל'. שיחזור לענג אותי במקום שלא מתנגד. גם שם זה עסק לא פשוט להכיל אותו אבל לפחות אחרי קצת זמן זה נהיה סביר ואפילו מענג.
כל כך הרבה מחשבות עוברות לי בראש... להגיד לו להפסיק... לא להגיד כלום ולהיות כלבה טובה.. אבל אני שותקת. אני שייכת לו והוא יעשה בי כרצונו.
הידיעה שאני שוכבת שם בתנוחה כל כך סקסית, פוסקת רגליים בשבילו עם כל החורים שלי בתצוגה, שיעשה לי מה שהוא רוצה איפה שהוא רוצה, מרטיב אותי יותר.
הזיכרון של התחושת החוסר אונים מחרמן אותי לא פחות. (אולי אפילו יותר מהאקט עצמו)
כשהוא בפנים התחושה כמעט נעימה. התזוזות הקטנות מפעילות לי את כל העצבים בגוף. אבל כשהוא יוצא ממני לגמרי וחודר שוב כל הסיפור חוזר על עצמו... שוב נאבקת, ושוב הוא מוריד לי את הראש ודוחף לתוך המזרן...
הפעם הוא לא שותק: "מספיק! תשארי למטה כבר, תקבלי אותי כמו גדולה ותפסיקי להתבכיין" הוא אומר ומעלה את הקצב עוד יותר.
משהו בדיבור שלו, בתדר של הקול שלו, לא יודעת להסביר מה, גורם לי לתחושת פחד. אני באמת לא יודעת למה הוא מסוגל ואני לא רוצה לגלות... אני עונה לא בטון קצת מתבכיין: "טובבב.." ובאמת הפעם מקבלת את זה כמו גדולה. נאבקת עם עצמי לא להתנגד...
אני אוהבת להרגיש כמו הקטנה שלו.
אני אוהבת להרגיש חסרת אונים בידיים שלו...
וכשהוא עוזב אותי למחרת אני יודעת שגם מרחוק אני נשארת הכלבה הקטנה שלו, הילדה הטובה שלו.