לפני 11 חודשים. 31 בינואר 2024 בשעה 12:24
הוא פתח לי את הדלת בחיוך חם ואבהי. היה קל לשכוח לרגע שהוא צעיר ממני ב-3 שנים.
השיער עדיין מטפטף מעט מים על חולצת הטרנינג הפיג'מתית, כנראה שרק סיים להתקלח.
"אתה יכול להוריד נעליים אם בא לך... הסלון זה שם.", הוא אמר והצביע אל החדר שמאחוריו.
"תודה..."
לא עברו 5 שניות מהרגע שהרצפה הקרה גרמה לי להתחרט על הורדת הנעליים, אבל באותו רגע גם המלצה עם חיוך הרגישה כמו ציווי שלא ניתן לסרב לו.
הוא הגיע כמה שניות אחריי לסלון עם בירות קרות ומזיעות ביד, וחיוך ממזרי. מבין שתי הפחיות שלא היו באותו גודל הוא הגיש לי דווקא את הגדולה, ולמען האמת הייתי צריך את זה. הלב שלי לא דפק כמו בתול שנכנס לסטוץ פעם ראשונה, אבל ידעתי שמהרגע שנסגרה מאחוריי הדלת, אני בטרטוריה שלו. תחת חסותו ושליטתו.
"שב, תרגיש נוח... נשתה קצת, נפטפט"
"תודה..."
"אני מקווה שאתה מכיר קצת יותר מילים. אתה בהמשך הערב לא תהיה מסוגל לדבר כל כך הרבה. עכשיו זה הזמן."
קשה להסביר למה, אבל הזין שלי מתכווץ מהתרגשות בכלוב בכל פעם שהוא מרגיש את המניפולציות הרכות האלה שנועדו לרכך את ההגנות שלי, ולהפוך אותי לעבד משוחרר. בזמן ששתינו את הבירה הראשונה דיברנו על ענייני דיומא, וקצת צחקנו... אחרי שהשנייה התחילה לתת אותותיה, הוא לפתע הפסיק את המשפט וחייך חיוך רחב ושובב. העיניים שלו בהקו, והוא נראה כאילו הוא הולך להתוודות על אהבתו אליי כמו ילד בחטיבה, כשבפועל עיניו מביטות בי כמו בטרף שהחל להיות מושפע מהארס שהחדיר אליי.
"שנעבור לחדר אולי? מה אומר?"
הנהנתי.
"אתה יודע איך אתה צריך לקבל אותי. זה כמעט חוצפה שלא עשית את זה קודם."
לאחר שסינן את המשפט הזה, שהכה בי כמו פטיש, הוא קם ועזב את הסלון, בלי לומר מילה. הרגשתי איך הגוף פועל כמו על אוטומט, והורדתי מעליי כל פיסת לבוש פרט לגרביים, שגם ככה לא סיפקו לי הגנה נגד הקור הבלתי נסבל הזה של רצפה רמת-גנית אקראית. הגוף העירום השתחל בזריזות לתוך חליפת הלטקס השחורה שבאה איתי בשקית, והברנש לא איחר לבוא חזרה מיד כששמע את הרוכסן האחרון נסגר מעליי. החיוך השובב שלו כמעט הסיח את עיניי מהחבל שבא יחד איתו הפעם.
"ידיים למעלה", הוא ציווה בטון רך אך תקיף, והחיוך בן רגע נעלם מפניו.
הרמתי ידיים כפי שציווה, והרגשתי את החבל מתהדק סביבי. רגליים, חזה, גב, כתפיים.
הוא הידק את הקשירה האחרונה טוב, ודחף את שארית החבל האחרונה אל בין הקיפולים הגסים והאסתטיים למפליא, וניער אותי חזק כדי לוודא את יציבות החבל. בלי להוסיף מילה, הוא החל ללכת לכיוון חדר השינה בהמשך המסדרון, בזמן שמושך אותי מהחבל.
החדר חשוך ודל, מזרן עבה על הרצפה, עם פס לדים כחלחלים חלש. ליד המזרן שידה שעליה כבר חיכה מבעוד מועד חומר סיכה ריחני, ומחשב נייד עם מקרן.
הוא הסתובב אליי והחל לנשק אותי בתשוקה, נשיקה עמוקה ופתאומית שכזו, כזו שתמיד ראיתי בסרטים והנחתי שלא קיימת במציאות.
נשכבנו על המזרן, מתמזמזים, והיד שלו אוחזת בי כמו שלא אחזו בי מעולם. מקודם ראיתי בו ילד חייכן, אבל היד הזו היא יד של גבר שיודע לקחת מה שהוא רוצה. הוא מזיז אותי ומסדר אותי כפי שנוח לו מבלי להפסיק לנשק אותי, גורם לי להרגיש קטן כמו ילד, נספח, חפץ.
האצבע שלו מתחילה לשחק לי בחור בזמן שהשפתיים הרטובות שלו מזגזגות בין הצד הימני לשמאלי של הצוואר שלי. הוא מרטיב אותה בקצת רוק וממשיך לשחק ולנשק, לנשק ולשחק. חודר כל פעם עוד סנטימטר אחד עמוק יותר.
"אתה לא רגוע ופתוח. חבל...תשתחרר, אתה במקום טוב."
"אני לא יודע מה לעשות... אחרת כבר הייתי עושה את זה."
"לא לזוז ולא להציץ.", הוא פתאום אמר בחצי התרגשות.
הוא נאנח בכבדות בצורה מעט מאוכזבת, אבל התאורה העלובה שבחדר עדיין חשפה חיוך ממזרי קל, כאילו רצה להכשיל אותי במבחן הזה. הוא קם וארגן את המחשב הנייד, וכיוון את המקרן שמחובר אליו אל הקיר שצמוד למזרן בפינת החדר. כמה רגעים לאחר מכן שמעתי רעשים מוזרים ומעט מונוטוניים מתחילים להתנגן, ומשום מה הבטן שלי התכווצה בהתרגשות מהולה בחשש ממה שהולך לקרות, כאילו הגוף כבר ידע מה עתיד להגיע.
הוא הפך אותי בליל היסוס על הבטן, וכיוון את הראש שלי לכיוון הקיר שעליו משתקף המקרן. היד שלו מכסה את הפה שלי, וגם תופסת את הראש שלי יציב כנגד הגוף שלו מאחוריי כדי שלא אוכל להסיט את המבט. על הקיר מסתובבת ספירלה המתכנסת אל תוך עצמה בצורה אינסופית, ולאחר שהתרגלתי לתחושת האצבע הזוחלת אל החור שלי מחדש, העין החלה גם לקלוט את המילים המבצבצות על הקיר בצורה אקראית ובלתי פוסקת.
DEEP
SLAVE
HYPNOTIZED
SLEEP
CHASTITY
RELAX
GOOD BOY
העין לא רצתה להפסיק להסתכל, ואני מרגיש את הראש שלי קורא את המילים בקול שלו. לרגע כבר התקשיתי להבדיל בין מציאות לדמיון, האם הוא לוחש לי את המילים באוזן באמת?
"ששששש... אתה במקום טוב עכשיו. כל הכבוד, אתה משתחרר"
ברגע ששמעתי את הקול שלו לוחש לי באוזן לקחתי נשימה עמוקה ועצמתי עיניים. המקרן הפסיק לעניין אותי, והרגשתי את הגוף שלי מתפתל קדימה ואחורה בקצב של היד שלו. מכניס ומוציא, מכניס ומוציא. הראש שלי שכבר הרגיש קל רצה להיזרק קדימה, אך הוא תפס אותו יציב וכמו ניער אותו.
"עיניים קדימה לקיר. זה לא זמן להירדם עדיין."
באותם הרגעים תחושת הזמן הפכה לקונספט עמום, כמעט כמו ההבנה שפעם היו פה דינוזאורים ועידן קרח. הגוף עסוק במקצב האחיד, בזמן שהראש רק חוזר בניגון "אני בסדר, אני פה. אני בסדר, אני פה.". לאחר כמו מה שראה כדקות ארוכות והרגיש כמו רגע, הוא שחרר את האחיזה והוציא את היד מתוכי. הוא סובב אותי חזרה על הגב, ובחיוך שובב הוא החל לקשור לי את הביצים. הידיים שלא היו קשורות לא זזו כמו זוג עמודי אבן כבדים. הקשירה הייתה מעט חזקה, אבל לא רציתי אפילו להתלונן בגניחה קלה.
הוא הוציא קונדום, ושימן את החור שכבר היה פתוח לרווחה.
"עכשיו סופסוף תוכל לקבל עובי כמו שלי... מצוין."
על אף ההכנה המקדימה והשימון הכבד, הכניסה הייתה בלתי נסבלת, והרגשתי כאילו כל זה היה לשווא. אך הראש שהיה בעולם אחר פשוט הורה לגוף לא לזוז, להתמסר לכאב שבכניסה של האדון שלך אליך. כמה גדולה יש ביכולת לסבול כאב שכזה ללא תמורה.
אך התמורה לא איחרה להגיע, ועל אף שמשך את הביצים הקשורות בזמן שפמפם בתוכי, הכאב התחלף בעונג עילאי שאין לתארו. לכל פסיבי מתחיל יש רגע של התגלות שבו הכאב הראשוני מתחלף בעונג פיסי גדוש, ושם נוחתת ההבנה כי אלו חייב של עבד - כאב מהול בטוב.
הוא הפסיק את הזיון באמצע והוריד את הקונדום. הזין שלו עמד לתפארת, גדול ועבה וורוד. הגוף הלבן והשמנמן שלו נראה כמעט קדמוני כמו ויקינג או חוטב עצים מלמטה, ורק רציתי להיות שלו. בלי לומר מילה הוא תפס אותי מהחבל והרים אותי על הרגליים. הלכנו חזרה אל הסלון והוא זרק אותי על הספה כדי שאשב.
"תעצום עיניים", הוא הורה, "שב בנוחות, תישען אחורה".
הגוף שכבר הרגיש יותר שלו משלי פשוט ציית. ברקע נשמע רעש מתכתי של קופסה קטנה נפתחת ודברים זזים. הרעש מעט סטטי, כמעט כמו חשמל, רחש לא מוכר.
"נשימה עמוקה, למלא ריאות ולהחזיק חזק בפנים. 3... 4... 5... יופי, ולשחרר לאט לאט".
"למלא ריאות ולהחזיק עכשיו קצת יותר. לספור עד 7 ולשחרר לאט לאט".
"תן לריאות שלך להתרוקן, ולגוף שלך להרפות. תרגיש את עצמך נוזל אל תוך הספה, כאילו הגוף שלך הוא משקולת אחת גדולה. העיניים והראש כבדים, תן לעצמך להניח ראש על הספה."
ברקע נשמע רעש של מצית, וריח כבד וירוק התחיל למלא את הסביבה. השפתיים שלו נצמדו לשלי ועשן התחיל למלא את חלל הפה שלי. הגוף לפתע התרומם מהשיעול הכבד, והעיניים נפתחו לרווחה במבט מופתע ומתגונן.
"מה אתה עושה? בחיים לא עישנתי כלום. אני לא מעשן."
"קח. זה טוב לך..."
אחרי שהסביר לי איך לשאוף לריאות, והזהיר אותי שוב ושוב מהשריפה בגרון, ספר לי 4 שניות בדיוק לפני שציווה עליי לרוקן את הריאות בחזרה. ההשתנקות בגרון הייתה בלתי נסבלת, אבל אחרי השאיפה השנייה כבר הרגשתי שמשהו שם מתחיל לקרות. שאיפה, ועוד שאיפה, ועוד שאיפה. בין שאיפות ושיעולים העיניים כבר היו עצומות, והגוף חזר לעבוד על אוטומט. בלי ששמתי לב הרגשתי יד רכה מניחה את הראש שלי אחורה על הספה ולוקחת ממני את הרולדה המעושנת, כמו ילד שהושכב לשנת לילה טובה.
הוא הטה את הראש שלי לצד והניח אותו על הכתף שלו. הגוף שלי ששכב שם ללא תזוזה היה בחוויה מטורפת של פיצול קשב מדהים - אני בכאן ועכשיו, אבל אני גם בכל מקום שאני רוצה להיות בו. אני בבית הישן של גיל 3, משחר בפארק עם רון החבר שלי, או בכיתה ט' מסתכל במבוכה על בן מהכיתה באמצע שיעור ומרגיש פרפרים בבטן. הוא מנשק אותי בעוצמה, כאילו יונק ממני כל יכולת או רצון לעשות משהו אחר מלבד להתמסר אליו, אל הנוכחות שלו שהיא בגדר אלוהית כרגע. יד אחת אוחזת בי בחיבוק נעים ונוקשה בו זמנית, והשנייה משחררת את הליפוף האגרסיבי ששכחתי שנמצא סביב הביצים שלי.
"אתה מרגיש שאתה בראש עכשיו, או שאתה מהופנט?"
"אני... לא בטוח שיש הבדל...", חשבתי לעצמי. אך קלטתי שלא אמרתי דבר.
"אותו דבר..."
אחרי שגייסתי את הכוחות לנסח משפט שלם חזרתי להסניף את הריח הגברי שלו עם השמפו הפרחוני שטפטף לו על הצוואר קודם. אני רוצה להיות שלך. אני כנראה שלך. אני שלך, לא? קח אותי. עשה בי כרצונך. קח אותי!
היד שלו סיימה לשחרר לי את הביצים מהקשירה, והחלה ללטף את הביצים שלי בצורה נעימה ומתגרה. הזין שנעול בכלוב רצה להשתלח לכל עבר, אך אין לו מקום לזוז בכלל.
"רק זין אחד נמצא בחדר הזה. רק זין אחד פה חשוב. צריך שכל הזמן תזכור את זה, עבד."
לקחתי נשימה עמוקה והרפיתי עוד יותר. כאילו צללתי אפילו יותר עמוק, והראש שלי הסתובב כמו בקרוסלה עצבנית.
"לאט-לאט אני אלמד אותך להיות רק חור. חור רעב. חור צייתן. חור מסופק. להיות חור בשביל האדון שלך זה לא ניצול, ויש תמורה למאמץ שלך. ואתה תהנה לקבל אותי בתוכך. נגיע גם לזה. אני פה כדי ללמד אותך. ואתה כאן כדי לציית."
היד המחבקת לפתע שחררה את האחיזה, והרגשתי את עצמי מונח על הגב לאורך הספה. היד השנייה טיילה מבעד לרוכסן הפתוח בחליפה השחורה, וחזרה למטה אל החור שלי, שהרגיש לפתע כל כך רעב למה שרק יבוא. הוא כיסה את הפה שלי בזמן שהצמיד את הראש שלי לספה, ודחף מה שהרגיש כמו שלוש אצבעות לתוכי. הגוף המתמסר לא התנגד לרגע, מה שלא גרם לאחיזה שלו בי להרפות אפילו לשנייה. זה כבר לא כדי לרתום אותי בכוח, זה מסר מי הבוס, סתם כי אפשר.
הוא פתח עם הפה שלו קונדום נוסף ושימן קלות את הקונדום. הוא הרים את הרגליים שלי ותפס אותן באוויר בזמן שהוא מזיין אותי חזק ועמוק בתנוחת מסיונרית שיכורה. פלג הגוף העליון שלי זרוק אחורה בכבדות, לא רוצה להתנגד או לזוז אפילו מילימטר. העונג כל כך טוב שחבל לקלקל את זה אפילו בתנודה קלה. לפתע הגוף שלי היה כל כך חם, והנשימות שלי היו כל כך עמוקות שהרגשתי פרץ של מילים כאילו יוצא ממני בכוח.
"תודה אדוני! תודה אדוני! תודה אדוני!"
הוא שחרר רגל אחת שמיד החזקתי באוויר בעצמי, והחל למשוך את הביצים שלי חזק בזמן שהוא מזיין.
"תלמד לחגוג את הכאב. הכאב הזה הוא הפרס שלך. ובקרוב הזרע שלי בתוכך יהיה הפרס האולטימטיבי."
ברגע הזה הכאב הזה התחיל להרגיש כל כך טוב, כאילו הגוף שלי סופח כל מילה שנאמרת ומתרגם אותה למעשים ולרגשות. הזין שלי לוחץ חזק כנגד הכלוב, והאגן שלי זז קדימה ואחורה בקצב כדי להכניס את הזין שלו אפילו יותר עמוק. הוא מזמן גמר בתוכי, אבל המשיך לשחק לי חזק בביצים בזמן שעדיין פמפם קלות בחוסר חשק. הזין שלי התחיל לטפטף זכר של טיפות זרע קטנות מבעד לחריצי הכלוב. הוא משך החוצה והסתכל עליי, ממשיך להתנועע כמו בובה על חוט המסרבת לעצור.
"לא! בבקשה תמשיך! אל תעצור, אל תעצור אני מתחנן!"
"אתה צריך לדעת גם לעצור, עבד. אתה צריך לדעת מה טוב לך."
"לא! בבקשה רק עוד קצת!"
"ששש... הכל בסדר. אתה במקום טוב."
הוא ליטף לי את הלחי ביד מיוזעת וקרה, והרגשתי איך כנגד רצוני הגוף מרפה ועוזב את התנודות החוזרות ונשנות. לוקח נשימה אחת עמוקה ומרפה הכל.
"זה בסדר להיות מתוסכל וחרמן. זה תפקידו של עבד. ביום שתלמד לקבל זין כמו שצריך אולי תזכה גם לגמור."
האצבע שלו לא איחרה להתגנב לביקור אחרון בחור שלי בזמן שרמז שיש לי עוד דרך ארוכה לפניי. אני כל כך רוצה להיות שלך. רוצה שתהיה גאה בי. הוא המשיך ללטף בעדינות עם מבט חומל ואבהי וצחק לעצמו.
"אתה רואה עבד? אמרתי שזה יעשה לך טוב..."
