טינדר. סופר לייק. חזרה. מדברים קצת, יש כימיה. פייסבוק. עוד קצת. טלפון. שעה שיחה על ההתחלה. כימיה מצוינת. למחרת עוד שיחה כזאת. קובעים להיפגש. אחרי יומיים אני אצלה ונוסעים לפאב. שותים. צוחקים, נוגעים, באמצע הדייט אני מנשק אותה. עוקצת על זה שאני מנשק טוב יחסית לסחי. ממשיכים להתנשק עוד מלא אחר כך. היא נעמדת ונשענת עליי ומנשקת אותי, ככה שהיא קצת מעליי. היוזמה אצלה. נותן לה, אני בוחן כמה היא רוצה. והיא ממשיכה, וממשיכה, וממשיכה.
נרגעים קצת. ממשיכים לדבר. צוחקת הרבה. עולים דברים אישיים. ושוב מתנשקים. כשקמים ללכת, היא רוקדת איתי קצת, ואז גוררת אותי ביד לפאב ליד, להראות לי אותו, ששם נשב פעם הבאה. אני מחזיר אותה הביתה. מסתכלת עליי כמה פעמים עם החיוך המלאכי שלה לפני שהיא יוצאת מהאוטו. קשה לי להרפות ואני תופס אותה ומנשק אותה שוב. היא שוב מחייכת, והולכת. אני מחכה שהיא תעלה ונוסע. 40 דקות כל כיוון נראים כמו דקה.
כשאני מגיע, שולח לה הודעת לילה טוב. היא כבר ישנה. חושב שהיא תענה למחרת.
לא עונה.
למחרת כותב לה שוב. עונה בדיליי של כמה שעות. ואז מתחילה לחלחל ההכרה: היא מתרחקת.
זה כמו בחילה אחרי משקה אחד יותר מידי: אני קודם כל מדחיק ומכחיש לעצמי את מה שאני כבר יודע. לא יכול להיות, זה סתם נראה לי, ושטויות אחרות. אבל לא.
אני מנסה שוב יום אחרי, מתקשר. רק הגיעה הביתה. אומרת שתחזור אליי אחר כך. בתמימותי אני מאמין, אבל יודע שאני לא צריך להאמין.
לא חזרה אליי.
זה כבר סגור בשלב הזה, אבל בכל זאת היא משאירה אותי באוויר, בחוסר מודעות. הכי קל לברוח, את זה למדתי על בשרי מאחרות יותר מידי פעמים. ואני עדיין לא מאמין שממשיכות לעשות את זה. ובעיקר לא מבין למה.
כמה ימים אחרי, אני כותב לה. שואל מה הקטע להיעלם ככה. למה לא לבוא ולהגיד. תשובה צפויה. זה לא אני כמובן, זו היא, לא ידעה איך להתמודד עם הצפת רגשות, תקופה דפוקה, טעתה לחשוב שיכולה להתחיל לצאת עם מישהו, אבל היה נפלא. מה את אומרת. כאילו שעוד חודש אקבל ממנה טלפון "היי אתה, אני כבר בתקופה טובה יותר ואני מצטערת, רוצה שננסה שוב?".
לך תבין.
***
עריכה מאוחרת: מתברר שלהתנהגות הדוחה הזאת יש שם לא רע בכלל, Ghosting.