למה צריך לתת שם להכל?

אני זוכר כשדליה רביקוביץ' מתה.

הייתי בכיתה ה' או ו', בערך חודשיים אחרי שהתחילו הלימודים, וראיתי את המורה שלי לספרות תולה כתבות מהעיתון שמדווחות על המוות הפתאומי שלה. היא באמת נראתה לי עצובה, המורה. אולי קראו לה אורית. היא צבעה את השיער לבלונד, אבל דווקא בלונד-חום כזה, לא בולט וצעקני מידי. לא אהבתי אותה כל כך. זו הייתה השנה הראשונה שלה בבית הספר, והרגשתי שמתוקף תפקידה כמורה לספרות היא הייתה מעט מתנשאת, רואה בעצמה אחת שמחשבותיה מוקדשות, או לפחות צריכות להיות מוקדשות, ליצירה אנושית נשגבת ואל לנו, שאר הדברים בעולם, להוריד אותה מהאולימפוס שלה. לא כך ניסחתי את זה בראש אז, אבל זו הייתה התחושה. אבל כשהיא נעצה כתבות באקדח הסיכות על לוח העץ הנמוך והמרופד, היה נדמה לי שאפילו ראיתי אותה עם קצת דמעות בעיניים, או קצת מחנק בגרון (כמה שאפשר לראות מחנק בגרון). כנראה שזה היה בעיניי רגע הירידה שלה מהאולימפוס, כי קצת פחות שנאתי אותה באותו רגע. אבל רק באותו רגע.

בגלל שלא אהבתי את המורה לספרות, לא טרחתי להתעניין ברביקוביץ'. אני בכלל לא חושב שלמדנו שירים שלה. גם אמא שלי הייתה מאוד עצובה כשדליה רביקוביץ' מתה (בהתחלה אמרו שהיא הייתה מדוכאת והתאבדה, אבל התברר שלא זו הייתה סיבת המוות), וקראה קצת בספר השירים הקטן מאוד של רביקוביץ', הוא עדיין מושך את העיניים שלי לפעמים כי הוא סגול, אבל לא ייחסתי לזה משמעות מיוחדת.

ב"השתדלות" (אולי זה בעצם השיר הכי מפורסם שלה, אני לא יודע, ואולי וזו לא חוכמה גדולה לכתוב על משוררים בהקשר של השיר הכי מפורסם שלהם, וזהו), היא כותבת:

"תזכור שהבטחת לבוא אליי בחג

שעה אחרי שיחשיך

(...)

קשה להבין מדוע הבית

מוסק ואיננו חם

(...)

אני מצידי לא אקפיד על עוולות

או רוגזות עד שתבוא (...)"

(סליחה על העוול הנוראי בלצטט שורות ספציפיות ולהשמיט אחרות. קראו את השיר המלא).

ההמתנה, הכמיהה, ההיתלות בהבטחה שברור שלא תתממש, ועדיין, התקווה שאולי אנשים כן עומדים בהבטחות שלהם ואלו רק הנסיבות שמפריעות, ובשניה שהנסיבות, הו, הנסיבות, תמיד כל כך הרבה נסיבות, רק הן יעלמו ואנשים יקיימו את הבטחותיהם ותקוותיהם והציפיות ששתלו בך. והריקנות שבאה עם הציפייה שלא תתממש, הביטול העצמי, הרי לא אפריע לך לקיים את הבטחתך; למתבונן מהצד זו סיטואציה נקודתית, אבל היא מכילה כל כך הרבה. ואחרי זה קמים וממשיכים הלאה לאותו דבר, ועל זה בטח נכתבו כבר שירים אחרים. יש את כל זה כאן, בכל כך מעט.

***

הפוסט הזה הוא בכלל לא על דליה רביקוביץ'. מסתבר שהיא מתה ב- 2005, הרבה אחרי כיתה ה' שלי. אין לי מושג מי הייתה המשוררת שמתה אז, בכיתה ה', שהמורה שלי לספרות נעצבה עליה כל כך. אין לי מושג ממי הייתי אמור לסלוד כל כך הרבה שנים ושבלבלתי אותה, בשלב מאוחר יותר, עם רביקוביץ'. כרגיל, אנחנו זוכרים דברים, ולא יודעים אם הם היו או לא, אבל סוחבים את ההשלכות שלהם שנים אחר כך.