שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

מילים כדורבנות

בלי יומרות, בלי הכרזות. אני.
לפני 20 שנים. 18 ביולי 2004 בשעה 18:09

מה אתה, ילד קטן? אתה לא קולט שאני כבר ילדה גדולה ולא מבקשת ממך שום דבר (חוץ מאת הרכב פעם במיליון שנה וגם את זה אתה לא נותן לי מסיבות מוזרות וטיפשיות)?
לא ביקשתי כסף. לא ביקשתי בגדים. לא מחשב נייד. לא איפור. אני יכולה לקנות לעצמי בעצמי את כל מה שאני רוצה. מה בסה"כ ביקשתי, שתקשיב לי? שתבין אותי? אתה לא יכול לעשות את זה. יש לך נכות רגשית. אתה גבר, זו הבעיה שלך. אתה מתעניין בשטויות של אחותי הקטנה והגאונה שלומדת רפואה ומרוצה מזה שהיא מצליחה להפיל אותך על דברים כמו בילבולמוחוזיס וסימפטומים של מלאותבעצמזיס, ואם אני חס וחלילה מנסה לדבר איתך על מה שאני לומדת, ישנה שתיקה רועמת. אתה לא אוהב את המוזיקה שאני שומעת (וגם אמא לא). אתה מת שאני אחזור לצייר (גם אמא). אתה מת שיהיה לי פרצוף כנוע ושאהיה רואה-ובלתי נראית. אתה חושב שאני כל כך טיפשה שאתן לדביל מגודל כמוך לעשות ממני סמרטוט כמו אתה עושה מאמא שלי?
היא הייתה צריכה להתגרש ממך אז, כשכמעט הרגת אותה מצער. אתה לא ראוי לה. כל היום יושב בבית ומגרבץ. עלק "עושה פרוייקטים". חוצפן, עלוקה. ועוד מה, אתה מצפה ממני להפסיק ללמוד ולפרנס את עצמי (ואותך). חמור, אני עובדת ומפרנסת את עצמי! תתעורר! ביום רביעי כבר תהיה לי דירה משלי ולך לא תהיה בה יד ורגל. אין לך מה לדאוג, אתה לא תשלם עליה גרוש. אתה מצפה שבכל פעם שאתה מזיז את עצמך לעשות משהו, כולנו נעבור לדום ונכיר לך תודה על כך במשך חודש. אל תעשה כלום. לא מתאים לי להיות אסירת תודה. אני לא רוצה ממך כסף. אני לא רוצה ממך כלום. ואני גם לא מצפה ממך לכלום.
דבר אחד דווקא יצא לך טוב: בזכותך נכנס לי קצת שכל לראש, ויצא לי כל החשק להתחתן. לא אכפת לי להיות לבד כל החיים, ובלבד שלא להיות כלואה עם אחד כמוך שימצוץ לי את הדם.
אגב, ביום שאעזוב את הבית באופן רשמי, גם אשנה את שם המשפחה שלי. אבל מה זה משנה לך. גם ככה לא תקבל אותי כמו שאני לעולם.

לפני 20 שנים. 17 ביולי 2004 בשעה 16:11

עוד לא הספקנו להתרגל מחדש, וכבר הצלחנו לריב.
למה? למה לא יכול להיות לנו מעט שקט וטוב ביחד? אם במקום מסויים מעט קשה לי עדיין, זה לא אומר שאינני מקבלת אותך כפי שאת בדיוק... תנסי להבין אותי.
אני מנסה להבין אותך, וקשה לי. את מיוחדת מאוד. את נעלבת מאוד. איך לא אפגע בך ובכל זאת אצליח לומר את מה שאני רוצה?

לפני 20 שנים. 16 ביולי 2004 בשעה 17:27

אתמול בעצם הבנתי שאת האדם היחיד שאוהב אותי כמו שצריך. האחת שאני יכולה ללמוד לאהוב עוד ועוד.
פחדת ממני שלא בצדק. את יודעת שלא הייתי מזיקה לך בשום פנים ואופן. תמיד אמרתי לך שלא משנה מה יהיה בינינו- לא אפגע בך בכוונה. ובעצם לא ראיתי שהדבר האמיתי שם... עד שאמרת לי. וחששת מלומר לי, אז אמרת בשקט בשקט...
ומאז אנחנו כאן. ביחד. מתי שבא, איך שבא... רק את ואני.

לפני 20 שנים. 13 ביולי 2004 בשעה 23:48

מתרגלות בנות אלף.... מה זה 68?! מבחן מזדיין, כבר אמרתי?
נראה כמה אקבל במשטרי ביטחון, ואז אוכל לבחור לי במה אני עושה מועד ב'.
הרי בסטטיסטיקה יכולתי לקבל הרבה יותר... אבל יש לי חרדת בחינות.

מה שבטוח, שיש מצב לעבור למסלול חד-חוגי... תמשיכו להחזיק לי אצבעות (אביס יקר, אם תוכל בבקשה לקשור לשם כך אצבעות של אנשים- אני אודה לך מאוד). האנרגיות החיוביות מהחברים הטובים עוזרות לי כל כך, שזה לא ייאמן. נשיקות לכולכם....

עוד 8 ימים למנאייק...

לפני 20 שנים. 11 ביולי 2004 בשעה 8:22

מכירים את המבחנים המגעילים האלה? שבא לכם לבעוט במי שכתב אותם?
אז זהו, ככה היה המבחן שלי בסטטיסטיקה היום. מבחן מזדיין שכזה. כשחילקו אותו, כמעט התחלתי לבכות. לא הסתרתי מעולם שיש לי חרדת בחינות איומה, אבל אנשים, זה כבר היה מוגזם. עוד שנייה הייתי מקיאה את נשמתי על הריצפה של טבע 4 ועל שתי ה"דודות". בווואאאעעעעכס!!!! וגם על המתרגלת ה"בוצ'ית" (איפה כולכן מפורום "הבנות על הבנות" שתתפסו אותה ותענישו אותה? שוקו, השליטה, מה קורה??)
ואז פתחתי אותו, וחשכו עיני. אני נשבעת לכם, רעדה לי היד. ידעתי שחירטטתי בכמה שאלות וקרוב לוודאי אוכל אותה בענק, אבל היו גם כמה שאלות שלא היו כל כך נוראיות... כמו זו על ההסתברויות. דווקא בסדר... אני מקווה.
יצאתי בסביבות 10:20, וכל גופי מה זה כואב... מי תכנן את האולמות העלובים האלה??
אבל היה. מחר משטרי ביטחון. זה העיקר.

ועל אתמול אני שולחת נשיקות לשני אנשים מקסימים: בייבי, שבאה איתי לסושי (במקום ללמוד) וטרפנו כאילו אין מחר, ולאיש אחד מיוחד, שספג את נחת שעוותי וקוביית הקרח (ועוד כמה הצלפות קטנות ובלתי מזיקות). היה לי יום-לפני-מבחן מדהים!!! :-)

לפני 20 שנים. 9 ביולי 2004 בשעה 18:51

אתה קורא את השורות האלה עכשיו, נכון? אני יודעת שכן. יש לי רק דבר אחד לומר לך: אתה חנטריש. מה הקטע שלך? או שאתה מדבר איתי או שאתה לא מדבר איתי. תחליט ותודיע לי בבקשה.
נמאס לי לחשוב שאנחנו בקשר, לשלוח SMS ולא לקבל תגובות, לראות אותך פה, לומר שלום ולא לזכות לתגובה. מה נסגר??
משחק איתי כנקמה על מה שעשיתי לך? באמת תודה.
רוצה לומר לי משהו? תגיד. אבל כמו בן אדם.

או שאתה יודע מה? אל תגיד כלום. כרגיל. תברח.

לפני 20 שנים. 9 ביולי 2004 בשעה 15:05

ובזאת סגרתי את הבאסטה ליום זה. נתראה בסטטיסטיקה, כפרות!

לפני 20 שנים. 9 ביולי 2004 בשעה 9:45

יש לפעמים קול קטן כזה שמציק במשך כל שנת הלימודים, ולקראת תקופת המבחנים הוא מתגבר. בכל פעם שיש לי מין צורך מסויים לקרוא מאמר ב"משטרי ביטחון" או לפתור עוד מבחן בסטטיסטיקה, הוא מתמרד, נעמד על קצות האצבעות וצווח בקולי קולות:
"לאאאאאאאאאאאאאאאא באאאאאאאאאאאא לייייייייייייייייייייייייייייייייייייי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"
ואז אני הולכת לכתוב בבלוג שלי קיטורים, והוא נח.
ואז מתעוררים רגשי האשמה והולכים מכות עם הקול הקטן הזה, ותמיד הם מנצחים ואז אני באמת הולכת ללמוד......
ואז, שנייה לפני שאני קמה מהכיסא, הקול בועט, מתמרד וצווח:
"לאאאאאאאאאאאאאאאא באאאאאאאאאאאאאאאאא ליייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי!!!!!!!!!!!!"

ואז אני הולכת לבקר בדומדומינה.

אחלה כוח רצון יש לי, אה?

לפני 20 שנים. 8 ביולי 2004 בשעה 20:07

היו יכולות להיות לו עיניים בצבע זית, עור מוקה וגומת חן.
הוא יכול היה להיות הילד הכי פרוע והכי חמוד בעולם. מין פרא אציל.
הוא יכול היה להיות קצת מבולבל, קצת לא מוצא את מקומו...
הוא יכול היה להיות הכי מחובר בעולם.
הוא יכול היה להיות הנסיך הקטן שלה... וגם שלו. אם הם רק היו ביחד.

והיא רצתה לקרוא לו אמיר. כי בשפה שלו, זה "נסיך".

וכל מה שנשאר ממנו היא הודעת SMS ליום ההולדת. ה-9 בינואר. או אולי ה-8? היא לא זוכרת.

לפני 20 שנים. 8 ביולי 2004 בשעה 17:40

נכנסתי לפני כמה דקות לכרטיסים של כמה אנשים שאני מכירה, והפלא ופלא- כל אותם רווקים חמודים פתאום.... נתפסו. זה שחשבתי שבחיים לא ימצא מישהי שתסבול את השטויות שלו, והחתיך המקסים שקצת חטף ממני מכות.... ועוד דומית נחמדה שהכרתי מצאה לה מישהו.... ועוד בחור שקראתי כמה סיפורים שלו והוא הרשים אותי...

אמא שלי חושבת שאני לא רוצה לבלות את חיי עם גבר אחד בגלל הג'וקים שיש לי בראש מהבדס"מ. זה לא נכון. אני פשוט בררנית... וחוצמזה, אמא, כל הטובים כבר תפוסים...