|
|
|
אני נכנסת לדירה.
א' מחפש לעצמו מחליף.
ביום שני אחרי המבחן אני מצטרפת אליו בחיפושים...
תודה לכל מי שתמך, החזיק אצבעות, התפלל והיה מתוק 😄
כמו שאמרה חברה טובה- איך אפשר להפסיד כשכל כך הרבה אנשים מחזיקים אצבעות...?
נראה אתכם היום במועדון. הכי אוהבת בעולם!!!
לא בטוח שא' נשאר לגור בדירה גם בשנה הבאה, מה שאומר שאם אני נכנסת לשם והוא יוצא, אני צריכה למצוא שני שותפים במקומו. למי יש זמן, כוח וחשק לחפש???
זה רק הולך ונהיה מעיק מרגע לרגע ויש לי דברים אחרים להתרכז בהם, בשם אלוהים!!
מה יהיה?
הייתי במועדון ופגשתי מלא חברים טובים. לכמה דקות הצלחתי לא לחשוב על הכאוס שהולך לי בחיים.
אחרי ה-22 בחודש אוכל לנשום בשקט, פחות או יותר. אולי כבר אהיה בדירה החדשה. אולי אצליח להוציא חדר ליחיד במעונות, וככה אמא שלי תהיה שקטה... אולי לא אצטרך מועדי ב'... הלוואי.
זוכרים את החברה שלי, שעזבה את החדר שלה בדירה כדי לחסוך בהוצאות ולכסות את המינוס? היא שותפה של מישהו שפעם יצאתי איתו, ונשארנו בסבבה ידידים כאלה, דואגים אחד לשני, פה ושם. הקיצר, אם הוא יסכים (והוא חייב להסכים!) אני נכנסת במקומה. תחזיקו לי אצבעות עד יום ראשון!
אתמול בעבודה בכיתי נורא. הקלדתי את המאמר הלא נכון לקבוצת הקריאה שלנו ולא הייתה לי דרך לתקן את המצב. המנהלת הורידה לי משמרת פה, נתנה לי אישור לאחר למשמרת שם, בקטנות. קיבלנו שיבוצים למעונות של שנה הבאה, ו... שוב שותפה. אני לא יכולה לחיות יותר עם עוד מישהי בחדר, איפה הפרטיות? אפילו לישון בשקט אי אפשר, שלא לדבר על להביא חברים, להניח את הדברים, לנקות... לחיות...
אין לי שום דרך להתגבר על המצב ההזוי שנוצר: יש לי מבחנים, אחת הפוסטמות בצוות נוסעת בעוד יומיים לחו"ל וכל המשמרות שלה נופלות עלי ועל ציפי. יש לי עבודה להגיש ליום שני, מבחן בראשון הבא, עוד אחד בשני הבא, אני חייבת למצוא דירה במחיר נורמלי או שלא תהיה לי דרך ואאלץ לדחות את סיום התואר בשנה אחת כדי שאוכל לעבוד ולחסוך מספיק כדי לשכור דירה... עוד שנה לגור בעיר המסריחה הזו.
אלוהים, הצילו...
ניסו היה איתי בעוטף. בפעם הראשונה שנפגשנו (לפני שנה), הוא רק ראה אותי והחליט לרדת עלי ("יא מנאייק, לכי מפה, אני ארביץ לך"). אחרי שהוא התרגל לנוכחות שלי, דווקא נהיינו חברים טובים. הייתי מספרת לו על הבלגנים שהיו לי עם ב' (זה שכתבתי עליו את הפוסט עם "ים של דמעות") והוא היה מציע לי את עצמו כתחליף. כשהתאהבתי עד אימה בסאם, לא סיפרתי לו. כאילו מה, כל הפלוגה צריכה לשמוע את זה ממני? לא משנה, כל הפלוגה שמעה ממילא. ככה זה.
מאז עבר זמן. עזבתי את הפלוגה ועברתי לגזרה הצפונית, כמובן שלא לעוטף (אסור בנות ואסור מתנדבים), אלא לגזרה מעפנה. ניסו עזב בערך חודש אחרי, והוא עכשיו בעוטף הצפוני, פלוגה אחת לייד סאם, שעבר גם הוא. הפלוגה שלנו התפרקה, גם המ"פ עזב.
קבענו לנסוע הביתה ביחד. אז זה מה שהולך להיות. 😄
למי שהולך היום למועדון- שיהיה ערב מקסים. נתראה אולי בחמישי הבא.
מצד אחד- אני חרמנית נורא ויש צ'אנס לפריקה. מצד שני- אנשים מקסימים שאני מכירה יהיו היום במועדון ואני רוצה ללכת.
מצד אחד- יש לי בחינת בית להגיש ומאמר לתרגם. מצד שני- מלא אנשים מקסימים שאני מכירה יהיו היום במועדון.
מצד אחד יש בי את הנאמנות לחבר'ה מקבוצת התרגום, ומצד שני בא לי ששני עבדים ישתלטו לי על הרגליים ויפנקו לי אותן. או עבד ושפחה. יודעים מה? עזבו את העבד. רק השפחה... שיט, בא לי ציצים.
ארוכים הלילות מיום שעזבת
האביב כמו הסתיו כל כך רחוק
ובלב זכרונות
מן הסתם כבר שכחת
ותפילה, תפילה כנה שתחזור.
מה שומם הוא חדרי מיום שעזבת
השעון שעל הקיר- לבו נדם
ובודד בפינה הכיסא שאהבת
בלעדיך העולם כה מיותם.
ים של דמעות בשתי עיני
לבי זועק שובה אלי
קולי שובר את הדממה
התשמע? התשמע?
עוד אשוב ילדתי
אתה כה הבטחת
רק חכי ושלי הישארי
עם הזמן רק מכתב יחידי לי שלחת
הדפים דהו מזמן
גם שיערי.
ים של דמעות בשתי עיני
לבי זועק שובה אלי
קולי שובר את הדממה
התשמע? התשמע?
פעם בכיתי כששמעתי את השיר הזה.
כשאני יורדת עליו, הוא מעמיד פנים שלא מזיז לו, אבל הוא נורא נעלב.
כשאני אומרת לו שלא אכפת לי ממנו, הוא נלחץ.
כשאני כותבת על מישהו אחר, הוא מקנא.
אבל הוא יכול יופי לצפות ממני שאחיה עם השטויות שלו. לא, אני לא בסדר בכך שאני לא מקבלת אותו איך שהוא.... לעזאזל איתו! ואיתי!! מה אני, האחת שתציל אותו מעצמו? למה מה? אין לי חיים? אין לי מה לעשות? שיתקע בחרא של עצמו ושלא יצפה ממני לסבול את הריח.
אבל מה- פגם בייצור שכמוני... פתאום כל כך בא לי לחבק אותו ולומר לו שהכל יהיה בסדר, שאני פה בשבילו. ואני יודעת מה יקרה. הוא בטח יחשוב שסלחתי לו ואז ימשיך להיות מעפן. ומה זה לא בא לי.
מנגנוני ההגנה שלי פעלו יופי במקרה שלו. לא התאהבתי. אבל כל כך התאכזבתי כאשר גיליתי שמולי עומד ילד מסכן ומבולבל, שלא מתכוון להזיק אבל בכל זאת פוגע. ילד שצריך אהבה, יודע לקחת אותה ולא יודע להחזיר שכמותה. ילד שבטח ישן במיטה של מישהי אחרת, שכנראה יכולה לאהוב אותו בתנאים שלו, שזה יותר ממה שאני יכולה.
פונצ'י, נגמרו הסליחות. נגמרו ההזדמנויות. הלב נקרע, אבל אין לי ברירה. "אם היא אמרה שהיא אוהבת רק אותך כל כך אז לך איתה". ואני אשן לבד עוד מיליון לילות, זה לא יפחיד אותי.
מרתון תקופת המבחנים.
איזה כיף. מה זה כיף, תענוג!!!
אנשים, תחזיקו אצבעות, השנה זה קריטי (אם לא אצליח, אתקע בתחום לימודים שאני ממש ממש לא אוהבת).
ביום שלישי יש לי מבחן ראשון. נא להתפלל בשבילי!
תודה :-)
