לפני 20 שנים. 2 ביולי 2004 בשעה 9:42
אתמול בעבודה בכיתי נורא. הקלדתי את המאמר הלא נכון לקבוצת הקריאה שלנו ולא הייתה לי דרך לתקן את המצב. המנהלת הורידה לי משמרת פה, נתנה לי אישור לאחר למשמרת שם, בקטנות. קיבלנו שיבוצים למעונות של שנה הבאה, ו... שוב שותפה. אני לא יכולה לחיות יותר עם עוד מישהי בחדר, איפה הפרטיות? אפילו לישון בשקט אי אפשר, שלא לדבר על להביא חברים, להניח את הדברים, לנקות... לחיות...
אין לי שום דרך להתגבר על המצב ההזוי שנוצר: יש לי מבחנים, אחת הפוסטמות בצוות נוסעת בעוד יומיים לחו"ל וכל המשמרות שלה נופלות עלי ועל ציפי. יש לי עבודה להגיש ליום שני, מבחן בראשון הבא, עוד אחד בשני הבא, אני חייבת למצוא דירה במחיר נורמלי או שלא תהיה לי דרך ואאלץ לדחות את סיום התואר בשנה אחת כדי שאוכל לעבוד ולחסוך מספיק כדי לשכור דירה... עוד שנה לגור בעיר המסריחה הזו.
אלוהים, הצילו...