החלטתי להקדיש פינה מיוחדת בבלוג שלי לאפסים חדלי אישים, שכל מה שמעניין אותם הוא לזיין לנו, המין הנשי, את המוח- עד יגיעו מים עד נפש. "גבר" שכזה נקרא בפי כל "נקניק", ועל שום כינוי זה- שמה של הפינה שלנו. קבלו אותה!!!! קולולולולולולולולולולו!!!!!!
והיום במדורנו מככב בחור חביב בשם-בדוי ליאור, שאינו מבין את משמעות הביטוי "לא רוצה להיות איתך בקשר". ליאור הוא בחור נחמד וחביב מהזן הנשלט, שמה בסך הכל רצה...? מלכה רעה ומרשעת שתתעלל בו, כמובן, תהיה בת זוגו וכולי וכולי...
ב-קי-צר...
יקירנו הביא את עצמו למצב האומלל בכך שאמר לכותבת המדור: "קחי את האוטובוס מי-ם ל(לא משנה לאן, אבל זה מרחק שעתיים נסיעה), ובשתיים תקחי את האוטובוס הביתה". כאילו, תסלח לי??
בסוף השבוע הזה יצא לנו להתכתב באתר, והבהרתי לו שאני לא רוצה דבר וחצי דבר איתו.
לפני כמה דקות צילצל הטלפון שלי, ועל הצג הופיע מספר חסום. לתומי חשבתי שמתקשרים אלי מהעבודה, אך התבדיתי: היה זה ליאור. אוי לבושתו, הוא לא הבין מה זה לא, ועוד ניסה עוד לברר למה ומדוע אינני חפצה בו יותר. ושוב הסברתי לו. והוא מחה. ואז הוא עירב את עניין הדימוי הפיזי שלי כלפי עצמי (ולפי מר ליאור זה: "לא רזה=לא שווה"), וטען שצדקתי בכך שאמרתי שהוא מחפש רזות. ואני, עסיסית שכמוני, ממש התעצבנתי הפעם. מה קשורה הגיזרה שלי לטימטום שלו? ושוב הוא זיבל על עניין המרחק, בלה בלה בלה בלתי אפשרי, בלה בלה בלה הייתה לו חברה באשקלון, בלה בלה לא הלך, בלה בלה בלה ידה ידה ידה.
כנראה שהדבר יישאר נשגב מבינתי, ועוד שנים רבות באקדמיה לא תעזורנה לי להבין את צפונות ההדיוטיזם שלו.
ולסיכום, כל נקניק ביג'י יומו, אינשאללה תאונן עד סוף ימיך לתוך גמבה יען תישברנה שתי ידיך ולא תתאחינה כראוי.
תגובות, שאלות, טענות, מענות, ת"ש, מין, כלכלה וקצינים חתיכים בצה"ל ובמג"ב- אתם יודעים לאן לשלוח.
לפני 20 שנים. 20 ביוני 2004 בשעה 9:30
