מילים כדורבנות

שוב אותה תחושה ארורה
שיורדת בגרון ונתקעת בקיבה
ושוב אותן דמעות
שאל שתי עיני עולות
ומהן נוטפות
ושוב אותו השקט
שחונק אותי לאט
והקול הפנימי שבי צועק
ולא נותן להתרחק
מהעולם המשוגע
מהפרצוף הצוחק
של האדם השטחי
זה איננו מקומי
ואני הולכת
בידי כרטיס לכיוון אחד
ועם כל צעד שוב נחנקת
ואבדתי לעד.