לפני 20 שנים. 19 במרץ 2004 בשעה 15:10
נסעתי היום באוטובוס וחשבתי עליך, כהרגלי בקודש. עברתי לייד הבסיס ונזכרתי שוב בלילה ההוא שבו הייתי שלך לחלוטין.
ואז התחילה לנקר בראשי מחשבה כואבת: מה אעשה אם יקרה לך משהו. אתה נמצא עכשיו באזור מסוכן, ואני לא שם כדי לראות שאתה בסדר ולהירגע.
חשבתי על ההלוויה שלך. כל הפלוגה תהיה שם וכולם יבכו. גם אני אהיה שם, אשען על מישהו שאיננו אתה והחולצה שלו תספוג את דמעותי. אולי ארצה לכתוב לך משהו משייקספיר ולהניח במעטפה על קברך.
כשנהרג מישהו שהכרתי ממש מעט זמן- בכיתי שבוע רצוף. אני לא יודעת מה אעשה אם יקרה לך משהו.
ומצד שני, אני חייבת להבין שאתה חי, אתה מלא חיים, אתה נמצא פה- אבל לא נמצא איתי. ואני רוצה לשמור עליך, ואינני יכולה.
סאם, בבקשה תחזור, ולו רק לומר לי שלום. בבקשה, שמור על עצמך, כי לי אתה לא מרשה.