צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מילים כדורבנות

בלי יומרות, בלי הכרזות. אני.
לפני 20 שנים. 25 במרץ 2004 בשעה 17:52

מאכזב מאוד שאנשים לא מכבדים את הגבולות שאני מציבה ופונים בכל זאת. קשה לי גם עם העניין שאני מסרבת, ואותו אחד לא מקבל את ה"לא". מה הבעיה? הרי "לא" הוא גם סוג של תשובה.
חבל לי מאוד על זה. אולי זה אומר משהו... אולי אני צריכה להיות כלבה מגעילה, ולא לענות "לא תודה" אלא "עוף מפה" ולחסום את הפונה.
ועוד משהו... אולי זה מראה על חוסר כבוד בכלל לדברים שאני מבקשת.
אז...
אני יודעת למה ביקשתי את מה שכתוב בסעיף ה"גבולות" שלי. בבקשה, כבדו אותי ואל תציקו לי אם ישנו קריטריון שלילי שאתם עונים לו.

אריאנה​(שולטת) - אני מאמינה שאדם, באשר הוא, לא צריך להשתנות בשביל אף אחד.. ואם את נוהגת לענות בנימוס גם תשובה שלילית, זה מדרך-ארץ שטבוע בך, אין צורך שתשתני מפני שיש כאלה שלא יודעים לקבל "לא" כתשובה.
אני נוהגת בדיוק כמוך.
במצבים קיצוניים כאשר ברור לי שאין טעם להשקיע גם תשובה שלילית, אני פשוט לא עונה [בהנחה שהצד השני יבין, או שלא.. אז אתמודד בהתאם].
גם לגבי אותם אחדים שמקשים קושיות עוד טרום-ליל-הסדר ומבקשים לדעת "מדוע" - אני נותנת הסבר קצר ונפרדת בנימוס. אם הוא מקבל את ההסבר - דיינו?, ואם לא - שוב, מתעלמת.

חבל שתשתני בשל כך.. לנהוג בדרך-ארץ היא תכונה נפלאה וכובשת לבבות. בוודאי תכבשי ותיכבשי גם בשל כך, בסופו של דבר.

אפילו לחסום, נראה בעיניי מיותר, לפעמים הודעות כאלה פשוט מעלות בי חיוך ותו? לא. גם חיוך זה משהו נחמד.. ((:

אל תתאכזבי, האנושות מורכבת מסוגים שונים של התנהגויות.. וטוב שכך.
לפני 20 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י