מילים כדורבנות

הכל כל כך שלו ושקט. בלי בכי, בלי אכזבות. בלי עצבים. שום דבר כבר לא מצליח להוציא אותי משלוותי... טוב, חוץ מהטימטום של הבנות בדירה שהשאירו את הזבל במרפסת במקום להוציא אותו. אבל הן מפגרות ולא יעזור כלום.
היום בבוקר נפטר אחד משני דגי הזהב שלי. החבר שלו שחה וחיפש אותו... הוא הרגיש שמשהו קרה. מסכן.
קיבלתי דחייה של הגשת העבודה שלי ועליתי על קונספציה מטורפת על איך היא תיראה. סחתין עלי.
חוצמזה, מחר יש לענבר יומולדת :-)