לפני 20 שנים. 2 במאי 2004 בשעה 22:43
ואז נזכרתי בשיחת הטלפון, בפגישה בבית הקפה ההוא ובעוגה שלא קיבלנו (אבל שני מטבעות "קפה ג'ו" לקפה מתנה בתור פיצוי...) וגם בפגישה השנייה שלא הייתה.
והאמת? התבאסתי. כן, רציתי שיצא מזה משהו. לא, לא ציפיתי להשתפנות.
נו, כבר עבר ה-14 באפריל...
אפילו את התאריך אני זוכרת. "אתקשר ב-14 באפריל. זה רק עוד 4 ימים". ולא לכבודי לחכות. מה שנכון- נכון.
אנשים עושים צחוק, אה?
פשוט לא יאומן.
מאז סאם אני לא מחכה לאף אחד. האהבה האמיתית שלי שהרסתי במו ידי. אם הצלחתי לחכות חצי שנה לחינם, מה היה אכפת לי לחכות 4 ימים בשביל משהו שאולי יכול היה להתפתח?
סאם.... למה? תמיד בסוף אני מגיעה אליך.