לפני 20 שנים. 14 במאי 2004 בשעה 20:20
9 חודשים. בדיקות. ציפייה. חששות. לידה. כאב. בכי. אושר.
גן ילדים. בית ספר יסודי. תיכון. יום הגיוס. טירונות. קורס. שירות.
וכל זה בשביל מה?
בשביל לראות את אנשי קצין העיר בדלת דבר ראשון על הבוקר או באמצע הלילה כדי לשמוע שדמך ובשרך איננו???
היום קראתי עיתון. ראיתי תמונות. ואז התקשרתי אליך ואמרתי לך שאוי ואבוי יהיה לך אם לא תיזהר. ואמרת לי לא לחשוב על זה אפילו...
ואתה, שחוזר כל יום הביתה ומתבאס שאינך קרבי. כבר אתמול אמרתי לך שיש לך יכולות לנהל את העניינים מאחורי הקלעים ואתה לא צריך לרדת לשטח כדי שתהיה לך קריירה צבאית מפוארת.
ואתה, שהשתחררת בדרגת סרן... מה יהיה במילואים??
חברים שלי, תשמרו על עצמכם... הספיק לי שבוע של בכי על מותו של אחד שבקושי הכרתי. אני לא רוצה לבכות גם עליכם...
