לפני 20 שנים. 28 במאי 2004 בשעה 17:40
וברוב היום ישנתי. הייתי כל כך עייפה מהלילה הלבן שעבר עלי. בבוקר דיברנו, ואתה כועס. בצדק, אחרי שזוגתך שופכת עליך את חמתה ואתה לא מודע לכך שבכלל היא מרגישה כך... ומה אני אגיד? טעות. טעות גדולה.
יש לי ידיד טוב שאחרי כמעט שנה גילה משהו שהפיל אותו מהכיסא ובאותו רגע הוא ברח. השיחות שלנו, מהצד שלו, מלאות בהלם על עצמו שנשאר איפה שלא היה לו טוב. ומה איתך? עכשיו אנחנו באותה הנקודה שהיינו אתמול. מה תבחר? להישאר או ללכת?
