לפני חודש. 4 ביוני 2024 בשעה 21:21
- נו אז איך לכם? ראיתי אותה בסופש...
- האמת שנפרדנו
ואז העיניים שלהם נפתחות לרגע מהשוק,
שהופך להבעת פנים מופתעת,
ואחרי זה לעצב ספק סימפתיה.
- דייי למה?
- ואיך אתה עכשיו?
וזה תמיד לא צפוי.
בהתחלה זה היה קשה.
התייחסתי לזה כמו לפלסטר שצריך להוריד בבת אחת
אבל כמה פעמים אפשר לעשות את זה בבת אחת?
עכשיו זה יותר כמו תסריט כבר.
- לפני חודש, קצת יותר.
לחזור על הסיבה בגרסה מבולמסת,
כי מי שבאמת צריך לשמוע כבר שמע.
להגיד שאני בסדר.
שאני שלם עם זה ושזה לטובה.
האווירה העצובה שמשתלטת עלי היא לא חלק מהתסריט.
אבל היא מופיעה כל פעם מחדש כאילו היא בתסריט.
כאילו כתוב להתמלא בעצב.
אני בהחלט שלם, אבל חסר בי חלק.