אני מגיעה באיחור.הלכתי לאיבוד.כרגיל.החוש כיוון שלי לא קיים בשיט.שונאת את המרכז.שונאת לאחר.
הם כבר יושבים שם.אני מזהה אותו.ומשערת שהיא היא,כי טוב,ובכן,היא יושבת צמוד אליו.
אני מחייכת.מובכת.הם מסתכלים עליי.אני יכולה לנחש איך אני נראית.אדומה,השיער שלי בטח התבלגן.אני מרימה את המשקפיים לסדר את השיער.גם ככה הם רק למרחוק.אני לא יודעת אם להתיישב,אם הם יקומו לתת חיבוק.
עברו 3 שניות.
אני מתיישבת."לא אמרתי לך לשבת". אני נעמדת.סליחה. היא מחייכת אליי.פאק. אני מסמיקה.מתרגשת.נבוכה.רטובה קצת.
כל הסיטואציה היא...מוזרה.הם זוג. אני באה מבחוץ. יש להם תקשורת שעוברת במבט ואני מפרשת טונציה ושפת גוף על 200 ומרגישה שזה לא מספיק.
"שבי". הם בחרו שולחן שהוא כוך כזה בין שתי ספות.הוא בצד אחד.היא מולו. איפה? "לידי".אני מתיישבת לידו.
התיק שלי שאני סוחבת לכל מקום,כבד.אני מנסה להשחיל אותו מתחת לשולחן.ולא מצליחה.אני מניחה אותו ביני לבינו.מחסום.
אלוהים אני מתה לשתות.הוא מסתכל עליי ומסתכל על התיק.מחייך.
"פוחדת? לא התחלנו עדיין..."הוא מרים את התיק בקלילות ומעביר אליה.היא מניחה אותו לידה.
"תתקרבי".אני מרגישה ענקית ומגושמת.באמת פרה.אני מתקרבת.לא עד הסוף.
יש לי פיפי.הכי מפגר שלי.הייתי צריכה ישר ללכת לשירותים.אני,אני צריכה להתפנות.אני מסתכלת עליו.עליה.מחכה לאישור.
"לכי" היא אומרת."את יודעת מה,אני אבוא איתך".פאק.פאק.פאק.אני הולכת אחריה.
מרגישה שנכנסתי למשהו שגדול עליי בכמה וכמה מידות אבל אין סיכוי שאני בורחת.חיכיתי לזה הרבה זמן.
היא נכנסת לפניי ופותחת את הדלת.אני עוברת וקצת מתחככת בה כי אין מקום.היא מחייכת.אני באה להיכנס לתא.
"חכי.אני אכנס איתך".אני לא יודעת אפילו איך להגיב.היא סוגרת את הדלת."שבי.תעשי" אני מרימה את השמלה,מורידה את התחתונים ומתיישבת.היא עומדת שעונה על הדלת.מסתכלת עליי.הפיפי לא יוצא.יש לי הרגשה שימות העולם הוא לא ייצא עכשיו.היא מתכופפת מולי."תעשי פיפי".הפיפי יוצא.אני משפילה מבט.היא מרימה לי את הפנים."תסתכלי עליי."
אני מסיימת.באה לנגב.היא מצקצקת בלשון."בלי."אני באה להרים את התחתונים.היא מושיטה את היד.אני מביאה לה את התחתונים.היא זורקת אותם לפח.
פאק.אהבתי אותם.אנחנו יוצאות.אני שוטפת ידיים וגם היא.
"תחזרי לשולחן.אני אבוא עוד כמה דקות."
פאק.אני רטובה בטירוף.