מחשבות

כמעט איבדתי אותך היום.

טעות אחת מפגרת.וכמעט הלכת.

הלב שלי לא חזר לפעום כמו שצריך עדיין.

זה קרה גם קצת אחרי שנולדת.

היית בת שבועיים וחצי.

ולא נשמת.הכחלת.הסתכלתי עלייך.

והיית כחולה.ולא ידעתי מה אני בכלל יכולה לעשות.

חשבתי שתמותי.כמו שהוא מת.

לא עברו שתי שניות והצבע חזר לגוף הקטן שלך.

מאז,זה מלווה אותנו.היום שוב.

צרחת כל כך חזק.והכחלת.

רק שהפעם ידעתי מה לעשות.

ועשיתי.עשיתי את מה שלימדו אותי.

ואת נשארת כחולה.ושניה עוברת.ועוד אחת.

ואני לא נושמת.ואני עושה עלייך פו.ואני מזיזה אותך.

תצאי מזה.תנשמי.תנשמי.תנשמי.

ואת נושמת.אבל את עדיין כחולה.

ואני רצה איתך לאחות.והתינוקת ביד השניה.

ואני צועקת לגדולים לאן אני הולכת.

ואפילו לא מסתכלת אם הם אחריי או לא.

היום כמעט הלכת.

ואני לא מצליחה לנשום.

הלבד והאשמה הכל מקיף וחונק.

ואני לא מצליחה.

*שוחרר מטיוטות.היא בסדר.