מחשבות

יש לי סימן ממך.על היד.

החזקת בי כל כך חזק.

אני לא חושבת שאתה מבין כמה כוח פיזי יש לך.

תמיד טענת שאני החזקה.

אתה מטר 90.רחב.שרירי.עובד בעבודה פיזית.

ואני? גוש שומן על 1.65.

אני לא מצליחה להפסיק להסתכל על הסימן.

הוא גם לא נעלם.אני לוחצת עליו מדי פעם.שיכאב קצת.

אני מנסה לשכנע אותך לבוא לבקר את הילדים.

או שלפחות הגדולים יבואו לפגוש אותך.

אני מחכה לרגע שהם יפסיקו לשאול עליך.הם לא  מבינים.הם לא מבינים כי אבות אחרים שהלכו לצבא באו לבקר.והם לא מבינים כי ילדים שההורים שלהם התגרשו עדיין רואים את אבא שלהם.

אני יכולה להבטיח ולתת לך את השמיים והכוכבים כדי שתראה אותם.אני יודעת מה אתה רוצה.

אבל אני רוצה שזה יבוא ממך.

למה אתה לא רוצה אותם?!

הם באמת מתוקים.וחמודים.הם לא קרציות.הם ילדים טובים.ויפים.יש לנו ילדים יפים.כולם אוהבים אותם.

למה אתה לא?

למה אתה עדיין שובר לי את הלב גם אחרי שהלכת.

יש לי סימן על היד.והוא לא יורד.והוא לא כואב אם אני לא לוחצת עליו.אבל אני לא יכולה להפסיק ללחוץ.