לפני 3 שנים. יום רביעי, 8 בנובמבר 2023 בשעה 16:36
את בוכה.אל תבכי.זה בסדר.כשהיא הייתה זה פחות כאב.כשהוא היה אומר לה ללכת אז זה היה קשה יותר. ככל שגדלתי היא הלכה.כבר לא התאים לה הגוף שלי. הוא שמח יותר.אני כבר הייתי מנותקת.כבר לא הרגשתי.בבקשה תפסיקי לבכות.
שבוע הבא זה מפגש ראשון.גישור.
"את הולכת לגונן עליו או עלייך תמר?"
על הילדים.
"תמר.הוא לא בשליטה שלך."
אבל.אני רוצה להמשיך והיא מסתכלת עליי.
"זה לא שלך תמר.את צריכה לדאוג לך ולילדים שלך. ואם הפחד שלך זה החוסר מוגנות,ושהבנות שלך יהיו בכלוב יום אחד,אז נעבוד על זה.אבל זה פחד טבעי. שהילדים שלנו לא יירשו את השריטות שלנו"
"אם צריך,תרימי טלפון,אני אצרח שם בשבילך"
סליחה שהקאתי.
"זה בסדר.זה קורה".