מחשבות

הייתה לו סייעת.

גדולה כזאת,רכה.

קראו לה סבטלנה.

היו לה ציפורניים ארוכות מוגזמות.כואבות.

היא החזיקה אותי.

השיער שלה היה נופל עליי על הפנים.צהוב.חלק.

היא החזיקה בזמן שהוא בדק איך הגוף שלי מגיב למכשירים מסויימים.

לפעמים היא הייתה מכניסה את היד מתחת לחולצה.

צובטת.מלטפת.מעירה כמה אני גדלה ומתפתחת.

כשהתחלתי לשים חזיות ומעליהן גופיות ואז חולצה היא כעסה.

בפעם הראשונה שצרחתי היא נתנה לי סטירה מצלצלת.

כשזה לא עזר,וצרחתי בפעם השניה,הוא הכאיב יותר חזק.

כשצרחתי כל כך חזק בפעם השלישית ואבא שלי נכנס,

הוא הבטיח שאני אצטער על זה.

בפעם הבאה,הוא לא השתמש בחומרי הרדמה.

אני הפסקתי לצרוח.

הפסקתי לבקש עזרה.

הפסקתי להתנגד.