כל פעם שאני נוסעת למרכז לסופש אני מתנתקת. שמה את הצרות במין הולד ופשוט נושמת.מתאווררת. בשישי רקדתי כמו שלא יצא לי לרקוד מלא זמן.וזה אפילו לא מוזיקה שאני אוהבת ,אבל היה לי כיף ממש.ונהניתי בטירוף.הייתי יכולה להמשיך עוד מלא.
חזרתי עכשיו.לקח לי קצת יותר מארבע שעות נסיעה. בעיקר כי פספסתי תחנות ,קווים ,מוצש ופורים ביחד,תחבצ וטרמפים.מסע.
יצא לי לקנא בגדר בטיחות של כביש.לא משנה למה. אבל פשוט רציתי להיות הגדר.
אחותך התקשרה אליי בדרך.היא יוצאת איתך למסיבת פורים ורצתה לדעת אם היא צריכה לדאוג לך יותר מהרגיל.אחכ היא שאלה מה שלומי עניתי שבסדר. אז היא אמרה שאני כמו בן.שאני צריכה יותר לדבר רגשות. "אף אחד לא בסדר כל הזמן תמר". אני כן.ככה אני שורדת.אבל סתמתי.אמרתי לה שהיא צודקת וסיימתי את השיחה.
הילדים ישנים.אמא שלך אמרה שהגדול נרדם בבכי וגם השניה.הקטנות היו אצל חברה שלי היא אמרה שהיה בסדר גמור.אספתי גם אותן למיטות שלהן.
יש לי מלא כביסות לקפל ואני לא יכולה לדחות את זה יותר,אז יהיה לילה ארוך.אבל לא נורא.
אני עייפה.יש שבוע קשוח לפניי.וכל מה שאני חושבת עליו זה רגעים קטנים מתוך המסיבה בשישי שעשו לי לחייך ממש.וכמה טוב וכיף היה.והגדר.הגדר לא יוצאת לי מהראש.