מחשבות

אני לא משתינה בחוץ.אני אתאפק. "למה?" כי ככה. הסטירה נופלת עליי חזק. "מילים,זוכרת?" כי אני לא יודעת איך.טוב לך? לא מצליחה. תמיד משתינה על עצמי בסוף.וגם אין סיכוי שייצא לי פיפי מולך. אני מתריסה בכוונה. על הזין שאין לי. הוא אמר שהוא יכול להתמודד,בוא נראה אותו מתמודד. הוא צוחק.וזה מעצבן אותי. "את כלבה מקולקלת.אבל אני אחנך אותך." הוא רגוע.וזה מלחיץ אותי. הוא תופס ברצועה ואנחנו ממשיכים בטיול.אני על ארבע.אנחנו ביער. הוא שם לי מגני ברכיים אז זה לא נורא.ועל הידיים שלי יש סוג כזה של מסקנטייפ ככה שהן תפוסות כמו כפות מצד אחד,מצד שני זה מגן עליהן. הוא מוציא את הקערה ומשתין לתוכה,הוא מסיים ואני לא מקבלת למצוץ את הטיפות האחרונות ואני יודעת שאני הולכת לשלם. אני מלקקת את השתן.הוא תופס את הראש שלי ומטביע אותי בשתן עד שכולי ספוגה ואז הוא שופך עליי הכל. "ארצה". אני מתמקמת. "תסבירי לי,השתן שלי כן. שלך לא?" לא.זה לא אותו דבר. "ואת יכולה ואוהבת להיות מושפלת עד הרמה הכי שיש אבל את לא מסוגלת להשתין מולי?" לא.זה לא אותו דבר.אני מתעקשת. אני לא יודעת למה זה לא עובד.אבל זה לא עובד. גם בשירותים ציבוריים לוקח לי זמן כשאני יודעת שמישהי בחוץ מקשיבה. "אני אבדוק את זה" הוא מסיים את הטיול.כשאני מתיישבת הוא מבקש ממני להסתובב ולהתכופף ומחדיר לי פלאג חשמלי לתחת.אנחנו נכנסים לרכב. הוא לא מפסיק לתת לי לשתות.השלפוחית שלי מפוצצת. "את חייבת להשתין?" כן.אני עונה. "יופי.תעשי במכנסיים". מצחיק.אני עונה. הזרם חזק. פאק.דייי יש לי פיפי!!! הזרם מתגבר,זה גם כואב אבל גם מקשה עליי להתאפק.הוא מחייך. "נכנעת?" לאאא אין סיכוי. הוא עוצר בצד. מפשק לי את הרגליים ומתחיל לשחק. אני מתפתלת והיד השניה לוחצת והזרם חזק בחור של התחת. "את נוטפת" היד שלו מלאה בנוזלים שלי. אני מסמיקה. "תטעמי את עצמך" היד שלו ניגשת לפה שלי ואני מלקקת ומוצצת את האצבעות שלו.תוך כדי הזרם מתגבר לי בתחת. ואני מתפתלת. היד שלו חוזרת לשחק ואני מרגישה שעוד רגע אני אגמור."בסדר בסדר.נכנעת" הוא מחייך. "תצאי.תעמדי.תצמידי רגליים.שהכל ינזל עלייך.וחכי רגע ,אני אצלם אותך.כלבה מושתנת שלי"