אני קשורה למיטה.זה לא מדוייק.אתה קושר לי את הרגליים בחבל ארוך שאתה מעביר מתחת למיטה,הוא עולה למעלה ואתה קושר לי איתו את הידיים.ככה שהידיים והרגליים מחוברות באותו חבל.אם אני מזיזה את הידיים אני מושכת את הרגליים,אם אני מזיזה את הרגליים אני מושכת את הידיים,נשאר עוד חבל ואתה מחזיק בו לכוון אותי.רגליים למעלה או רגליים שוכבות,או מקופלות,אני כמו בובה על חבל בידיים שלך. אתה נוגע בי בצורה שמטמטמת אותי ואני משתמשת בחבל שבידיים שלי בשביל להעלות את הרגליים שלי למעלה,למנוע ממך מה שאתה רוצה לעשות.כי זה יותר מדי עונג בשבילי להכיל ואני לא מסוגלת.אנחנו ממשיכים לשחק,אני לא נכנעת.וגם אתה לא.
למחרת אתה תספר לי עליה,כי אני שואלת.היא הייתה מתמסרת מסוג אחר.עד הסוף.בכל כולה.היא יפה יותר ממני ובכללי יותר מוצלחת.אני אומרת לך שאני לא בתחרות כי אני מפסידה טכנית מראש.אז אין תחרות.אני לא אוכל לעשות ולהיות כמוה.היא משהו מיוחד.
אתה צוחק עליי שאני מתפלאת שיצאתי כל כך בראטית.אני מסבירה לך שלא הייתי ככה קודם.אבל אז אני מנתחת את הדברים עם חברה ומגלה שזה לא מדוייק. אולי לא התמסרתי באמת אף פעם.לא מחוץ לסשן.לא מחוץ לגבולות שלי.כן,אני אעשה הכל, הדברים שקשים לי, זה דברים שעד אליך הצלחתי לא להתמודד איתם. איתך,אני מתמודדת.
אתמול היה לי יום פשוט מושלם. עוד חוויות ראשוניות שניכסת לעצמך.אני מסתכלת על התמונות,על כמה אני מחייכת.
זכרונות גוגל שולחים התראה ותמונות שלי איתו צצות בסרטון עם קולאז' בסוף.אני מסתכלת על החיוכים שלי שם.נזכרת ברגעים של לפני ואחרי התמונות שצולמו.כמה אני חכמה בדיעבד.
אני ממשיכה לעבד ולעכל.מנסה לדייק את עצמי יותר.אתה מאוד עדין איתי.אני נושכת ונלחמת אבל לך יש את הקצב שלך,סבלנות שאני חסרה בה.
במים, אתה מבקש ממני להרפות.אתה אומר שאתה שם,מחזיק אותי.אני יכולה לצוף.אני מפחדת.אני מפחדת שתעזוב.שתחשוב שאני מצליחה לבד ותפסיק לגעת.אתה שם.הידיים שלך עליי,מתחתיי.אני מרגישה אותך.אני נושמת עמוק ומרפה.ים המלח.הרגליים עולות לבד.אני צפה.אתה נוגע בי ואני מחליטה לשחרר.לסמוך.רק לכמה דקות.אתה אומר לי שאנחנו ברדודים.גובה אפס.שאם אני רק מורידה את הרגליים אני נוגעת במלח מתחת. אבל אני מרגישה כאילו קפצתי לעמוקים.