אני מסתכלת על ההוראות.אני אוהבת הוראות.הן ממקומות אותי.מרגיעות.יוצרות ציפייה וחרמנות.מסתכלת על עצמי לבדוק שאני בסדר.בודקת את התיק.שיש כל מה שהוא ביקש.ובסוף, הצעצוע. קניתי צעצוע לשליטה מרחוק אבל מסתבר שכל פעולה שלו ,אני צריכה לאשר מראש באפליקציה אצלי,אז זה לא באמת עובד.אני עם חצאית.אין תחתונים.חולצה ורודה עם מחשוף חמוד שאפשר להעמיק בקלות.את הצעצוע אני מפעילה ומחדירה.אני נכנסת אליו לאוטו. הוא מבקש את הפלאפון שלי.נכנס לאפליקציה ואני מתחילה להרגיש."זה עובד?" אני מהנהנת שכן.אלוהים הסף שלי נמוך.הוא מחייך.אני חוגרת."ידיים אחורה" והוא קושר אותן."עכשיו,אני מתלבט אם לקשור לך גם את הרגליים.אני אגיד לך מה,אם את תסגרי אותן,אני מגביר את העוצמה של הצעצוע.את מבינה?" פאק.אני מקללת.כן.אני מבינה.הוא מתחיל בנסיעה הרטט עדין אבל אני מתחרפנת.מדי פעם הוא שולח יד לתוך הציצי,צובט את הפטמות,מושך אותן.לש את הציצי עצמו.מגניב נשיקות ונשיכות בצוואר שמטמטמות אותי. כשהיד שלו נכנסת בין הרגליים שלי אני נדרכת.הרגליים שלי נסגרות אוטומטית.הוא מסתכל עליי ומגביר את העוצמה.אני מפשקת אותן מיידית.תנמיך חזרה ,הקול שלי רועד.הוא צוחק."לא.זה לא עובד ככה.ותזכרי את זה.אם זה עולה ,זה לא יורד".הזקפה שלו עוד רגע קורעת את המכנסיים,אני מתה לגעת,הלשון שלי יוצאת החוצה באוטומט.הוא מחייך.מלטף את הזקפה מבעד לג'ינס. "את רוצה?" כן.אני עונה."תוציאי לשון" אני מוציאה והוא שולף אטב כביסה תופס איתו את הלשון שלי."ככה.בדיוק ככה." היד שלו נכנסת בין הרגליים,נוגעת ,ממששת,צובטת.אני מרגישה שאני לא יכולה,וסוגרת את הרגליים.הוא מחייך.העוצמה של הצעצוע עולה.אני נוטפת.מהכוס.מהפה.מהמוח. הוא מחנה את הרכב.מוריד את האטב."הגענו.בואי."
לפני שנתיים. יום ראשון, 7 ביולי 2024 בשעה 8:10