נכנסתי לשלב טוב.עשיתי מליון צעדים קטנים.הוא היה קורא לזה "בייבי סטפס" , הוא נתן לי המון. עשיתי צעדים קטנים.נפלתי.חזרתי אחורה. הוא היה שם כמעט מההתחלה שלי פה.הרבה מים עברו בנהר בינינו. הפלאפון שלי כמעט ולא משלים את השם שלו יותר. מדי פעם יש לפלאפון הבלחות ואני חוזרת לשניה למי שהייתי כשהייתי מולו. המחשב שלי נתקע.והשם הראשון שחשבתי עליו היה הוא.יש לו שליטה מרחוק על המחשב שלי.וחשבתי כמה קל זה היה יכול להיות. הוא חסם אותי מכל כיוון אפשרי.פגעתי בו.פרידות בכלוב הן משהו מיוחד. כי המרחב הוירטואלי פה,נשאר משותף. וזה לא משנה אם נפרדים בטוב או ברע, או אם מחליפים מליון כינויים ושמות משתמש,בסוף,מי שרוצה לזהות,מזהה.בחמישי האחרון היינו בהופעה של רביד פלוטניק באשדוד. יש לו שורה משיר "אדם צועק את שחסר לו,לא חסר לו - לא צועק". הבלוג שלי מלא בצעקות.ובשלב הזה,החדש, שאני נושמת,חיה,כיף לי,טוב לי,אני מאושרת- אני פחות צועקת.לפעמים אני תוהה עדיין מה היה יכול להיות אילו.המשחק הכי מפגר שיש.אבל אני קצת מפגרת לפעמים.והמוח שלי אוהב לשחק. רוב הזמן אני שמחה במה שיש לי.שמחה בתהליך שעברתי.באנשים שפגשתי בדרך.כל מה שהביא אותי עד הלום. אני לא יודעת אם אתה עדיין קורא אותי,אבל רציתי להגיד תודה על מי שהיית בחיים שלי.ואני מצטערת שדברים נגמרו ככה.הייתי פגועה.והאמת שלא חשבתי שעשיתי משהו לא בסדר.נראה שמצאת טוב.(כן,אני קוראת אותך לפעמים.אבל אתה כבר לא ברשימת מעקב שלי) ואני שמחה בשבילך.
מצטערת שפגעתי.לא התכוונתי.סליחה.