צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון
לפני שנתיים. יום שישי, 20 בספטמבר 2024 בשעה 15:00

היא הייתה שונה. אחרת.הוא לא ידע בדיוק על מה לשים את האצבע,הוא רק ידע שהוא רוצה להניח עליה ידיים.היא הבינה אותו כמו שאף אחד לא הבין.הוא הבין אותה כמו שהיא נתנה לו להבין.אבל הוא לא ידע. הוא לא ידע מה אמת ומה שקר. מה מיוחד דווקא בו ומה גם כל השאר מקבלים ממנה.היא תמיד הייתה מוקפת. והוא היה גאה לקחת חלק.להיות שם.כמו שהוא האמין שאף אחד אחר לא שם כמוהו. הוא נתן לה הכל. לא היו גבולות.לא היו כללים.בטוח שפוי ובהסכמה איבדו משמעות.העיקר להיות.להיות איתה.להיות שלה. להיות המיוחד שלה. זה ששם בשבילה תמיד.לטוב,לרע ולמכוער.הוא האמין שמה שיש בינהם זה מעבר לאהבה. הוא אוהב את אשתו.את ההורים שלו.אבל היא ? היא מעבר למושגים האלה בכלל.זה היה מבחינתו חיבור שהוא לא יכל אפילו לתמצת למילים. כשהוא היה שם,הפנים שלו מתחת לכף הרגל שלה,בכוס שלה.בתחת שלה.הוא יכל לאכול אותה שעות. היא הייתה מתוקה כל כך.והקולות שלה כשהיא גמרה עליו עם כל המיצים שלה.הקולות שלה,כמו נמרה באקסטזה. היא פשוט שאגה את הגמירה שלה.לא עניין אותה בכלל מה קורה איתו.היא הייתה מרוכזת בעצמה.התגלמות היופי והכוח הנשי.כשהיא הייתה מכאיבה לו הוא היה נוהם.מזכיר לה שהם עוד יתחלפו בהמשך.אבל הוא שם,כלי למענה.שתכאיב.שתשתמש.שתשפיל. והיא הייתה אלופה בזה.הוא שנא סושי.לא הבין איך אנשים אוהבים את זה בכלל.היא הייתה מאכילה אותו מכף הרגל שלה,אחרי שהיא הייתה מועכת את הסושי,והוא היה מלקק ואוכל את הכל.ואז היא לעסה את הסושי ירקה אותו לרצפה והוא ליקק משם,אסיר תודה על הרגל שלה שמונחת על הצוואר שלו,מדרבנת אותו. כשהם היו מתחלפים הוא היה משתמש רק בידיים שלו.הוא רצה להרגיש אותה בכל הזדמנות.לא רצה שום כלי שיפריד בינו לבינה.הוא היה חזק.והיא ספגה בשבילו.רק איתו הצד הזה שלה קיבל מקום,אבל היא לא סיפרה לו.הקלפים שלה היו שמורים קרוב ללב שלה.מין חומת מגן שאף אחד לא יחדור,גם לא הוא.הסמים נתנו לו פתח אליה.הוא אהב לתת לה סמים.לראות אותה דרך חרכים שהסמים יצרו בחומות שלה.לפעמים היה נדמה לו שגם דרך הסמים היא שולטת במה הוא יכול לראות.לגעת.כשהיא הייתה עם בעלה הוא היה מתחרפן.המוח שלו לא הפסיק להריץ איך הוא נוגע בה.בעדינות.ברוך.בתשוקה. מי יכול לעמוד בפניה בכלל? היא הייתה מושלמת. חד פעמית.המזל נגע בו פעם אחת והלך.הוא נתן לה הכל. יותר מהכל.נתן לה לראות בו הכל.נתן לה לגעת איפה שאף אחת לא נגעה לפניה ואף אחת לא תיגע אחריה. הוא היה כל כולו שלה.אבל היא תמיד הייתה לעצמה. הוא הציע לה את עצמו.את כל כולו.הוא שם אול אין,במשחק החיים והוא היה בטוח שהוא מנצח. אבל היא הפתיעה אותו וברגע האמת,קיפלה את עצמה מהמשחק והלכה.לוקחת איתה חלק ממנו שהוא לא יקבל חזרה.משאירה אותו לבד,לאסוף את החלקים.

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י