אני לוקחת אותה באוטו לפסיכולוגית,
אנחנו הולכות לאותה אחת.
שכנעתי אותה שהיא תעשה לה טוב,השגתי לה הנחה, והבטחתי לה שאני אקפיץ אותה כל פעם שהיא תצטרך, הלוך ושוב.
חבר טוב בדיוק שלח לי הקלטה קולית על גולדן שאוור וזה קפץ...אז התחלנו לדבר...
היא שואלת איך זה עובד,מה ההרגשה... והייתה מופתעת כששיתפתי שאני גם שותה ובולעת.
יום למחרת,אני הייתי בטיפול. ודיברנו על זה גם.
היא שואלת אם זה לא מגעיל אותי,עניתי שלא.
היא שאלה אם זה הכי למטה שיש,עניתי שלא.
היא שאלה אם זה הכי מגעיל שיש,עניתי שלא.
היא שאלה על קקי. אמרתי שניסיתי בערך.
פעם אחת נמרח עליי על הציצי.
פעם אחת עשיתי רימינג אחרי חירבון אבל הוא ניגב קודם
וזיינו אותי כשהראש שלי בתוך האסלה אחרי חירבון.
"אני צריכה לדעת שאת מתחרטת על זה. בשביל להבין איפה אנחנו עומדות בטיפול,אני צריכה לדעת שאת מתחרטת ". עניתי לה שאני יכולה להגיד שאני לא אעשה את זה שוב. לא יודעת להגיד מתחרטת.
היא שאלה אם כלום לא מגעיל אותי. הסברתי על "מקלחות רומיות" שזה משהו שאני לא חושבת שהייתי מסוגלת. אבל כן זיינו לי את הגרון והקאתי והמשיכו לזיין לי את הגרון ויצא שבלעתי חלק מהקיא או שהוא פשוט זלג עליי.
ואז היא שאלה אם אני מבינה שזה קשור לפגיעה.
ושתקתי.