יש בי משהו עדיין פגוע.
יש בי משהו עדיין כועס.
יש בי משהו שמרחם עליו.
באמת באמת מרחמת עליו.
לחיות את החיים בצורה הזאת.
ויש בי משהו שפשוט רוצה לצעוק.
לשאוג בקולי קולות.
עד שאין אויר,
עד שאין קול
עד שהכל יוצא החוצה.
בספוטיפיי מתחיל השיר
"חזק חזק"
מתוך הפרוייקט "עוד מעט נהפוך לשיר"
ואני ספק שרה ספק צורחת
ספק מייחלת לעצמי את המילים.
שוטפת כלים,ילדים,כביסות,
יושבת על הספה,
מרימה רגליים.
יום אחד.יום יבוא.
אני אתן למישהו להיות איתי ככה .
אני אפתח את הדלת,
את הלב,את הנשמה.
והוא יראה את כל הבלאגן בשיא תפארתו
את כל היופי הפראי
את כל הטוב הרע והמכוער
והוא יישאר.ויחבק אותי.
חזק חזק.
"אני אוהב אותך חזק גם כשאת עייפה
אני אוהב אותך גם כשאת מדוכדכת
אני אוהב אותך חזק גם כשאת עצבנית
אוהב אותך חזק גם כשאת פרועה
אני אוהב אותך חזק, אפילו כשאת לא לובשת
את השמלה הכי יפה, הכי יפה שלך
אפילו, כשלא צבעת את העיניים בשחור
אפילו שלא התבשמת או עשית את תסרוקתך
אני אוהב אותך חזק, חזק חזק חזק
ולא יעזור לך אם את עייפה או מדוכדכת
אני אוהב אותך חזק, חזק חזק חזק
ולא יעזור לך אם את עצבנית, פרועה
אני אוהב אותך, לא יעזור לך כלום
לא תצליחי להעביר את אהבתי
אני אוהב אותך חזק, חזק חזק חזק
אפילו כשלא לבשת את השמלה הכי יפה שלך
אני אוהב אותך חזק, חזק חזק חזק
ולא יעזור לך אם את עייפה או מדוכדכת
אני אוהב אותך חזק, חזק חזק חזק
ולא יעזור לך אם את עצבנית, פרועה
אני אוהב אותך חזק, חזק חזק חזק
ולא יעזור לך אם את עצבנית, פרועה"
(נדב הררי)