Pretty Devil

בשישי ניסית פעם ראשונה את הצעצוע מרחוק,

לומד אותו, לומד את התגובות שלי,

גורם לי להיטרף ולגמור.

אבל היום,

ניצלנו את זה שהשבוע קליל, והיום בפרט היה יחסית ריק מאדם.

עם הצעצוע בפנים מהרגע שהגעתי למשרד,

ואתה מפתיע אותי כשבא לך,

משגע אותי יותר ויותר,

מרגישה את השליטה שלך מרחוק,

לא מוותר לי כשיש אנשים,

או אם רוצה לאכול,

ממשיך עוד ועוד,

עוד גמירה ועוד התרגשות.

אני צריכה להיות צעצוע לשימוש שלך,

שאתה מחליט איך ומתי להנות ממנו,

ואני רק זוכה להנות בדרך,

מכל חוויה איתך, 

אדון שלי.

-מהדמיון-

בא לי לחכות על 6, כמו שאתה אוהב, עם הישבן מובלט ומחכה לך.

לבושה בתחרה אדומה שאתה בחרת, הישבן מבצבץ וקורא לך.

מנסה לא לזוז כשמרגישה אותך מתקרב, בוחן את המראה שלי.

ואז כמעט קופצת כשמרגישה את היד שלך יורדת לסמן אותי, מתחיל להאדים את הישבן שיתאים לבגד.

עוד ספאנק ואני מנסה לעקוב ולספור, מתמסרת לכאב.

מרגישה איך נוזלת לפניך, יודעת שאתה מריח ורואה את זה, יודעת בדיוק איך זה משפיע עלייך.

גונחת בהפתעה כששתי אצבעות שלך נכנסות עמוק, בודקות כמה אני מוכנה לך כבר.

נעות בפנים לאט ועמוק, ואני דוחפת נגדך, מנסה להראות כמה רעבה, גונחת.

אתה לא מפסיק, מגביר מהירות, מוסיף את האגודל לגירוי נוסף, ואני כבר רועדת, מתחננת בקול שתיתן לי לגמור.

אתה לא מרשה ואני מנסה להתאפק עוד ועוד, עד שאתה מוציא אותן.

מרגישה איך אתה נכנס באבחה אחת עד הסוף, מכניס את כולו עמוק ומצמיד אותי אלייך.

כמעט גומרת רק מזה,אבל אסור, ואתה לא מרחם, ישר דופק חזק ועמוק, משתמש איך שרוצה.

כאן לשימושך, שתבחר מה שאתה רוצה לעשות, כמו צעצוע.

ואתה ממשיך לבעול חזק, ואצבעות רטובות נכנסות במקביל מעל.

כבר לא שולטת בכמה שמתחננת,

ואתה נותן לי להתאפק עוד קצת ועוד קצת,

עד שמרגישה אותך דוחף חזק ונעצר,

עכשיו מותר.

רועדת בלי שליטה ומרגישה איך אתה ממלא, עוד ועוד.

תודה אדון שלי.

תודה על ההשקעה,

תודה על הלימוד,

תודה על החוויה.

תודה(:

 אומנם מרחוק, אבל,

אתמול הרגשתי אותך,

עושה מה שרוצה,

משתמש איך שבוחר,

מרוכז בי.

חוויה חדשה,

עונג מסוג חדש,

עונג שנחלק איתך,

בזכותך.

מחכה לעוד רגעים חדשים, 

תודה לך.

נסחפת בים,

ים של אחריות, משימות, החלטות,

מנסה לשחות,

להחזיק את הראש מעל המים.

נסחפת לחוף,

חוף לא צפוי, לא היה נראה באופק,

חוף חם, מרגיע,

 משחרר.

לא צריכה לחשוב בחוף,

צריכה רק לבטוח ולשחרר,

לתת לים לזרום ליד,

לתת לחוף להכיל,

לאפשר לי להיות אני.

לגלות עוד חלק ממני,

חלק שלא הכרתי, 

לתת לו לקלף את הקליפות, 

להיחשף. 

תהליך מאתגר להיחשף,

תהליך מהיר, לא צפוי,

והחוף רק ממשיך לאתגר,

אבל האתגרים נותנים לי מקום,

לשחרר מעצמי, 

מפתחת ציפייה להמשך,

מה עוד אגלה על עצמי,

בתוך המקום הבטוח הזה.

אבל בנתיים טוב לי,

להשתייך בחוף. 

טוב לי,

רגועה,

מצפה. 

המוח עייף,

הוא צריך לחשוב על הכל,

צריך לזכור כל דבר,

חדש, ישן או עתיק,

צריך להגיע לכל תרחיש,

למצוא כל אפשרות,

כל בעיה,

איפה הפתרון.

5 רכבות שנוסעות במקביל,

כולן עוברות באותה תחנה,

כולן קוראות לרדת.

שלט אזהרה שרק מסמן,

עומס יתר.

שנאה זו מילה ורגש שאני משתדלת לא להשתמש בהם, לא אוהבת אותם. 

אבל היום אני די כועסת על העולם, כל רגע משהו נוסף מכעיס אותי.

מה שגורם- שמאד בא לי לשנוא את כולם כרגע.

זה בטח יעבור תכף. 

אבל כרגע די נמאס לי מכולם.

"תקשיב לי טוב אתה עוד תתגעגע...
שומע
גם אם תנסה חזק לא תשכח"

הרבה חיתוכי קשר לאחרונה, כאן ולא כאן. 

לפעמים תוהה אם משהו בי נדפק או שזה צירוף מקרים לא מוצלח.

בחיוב, אין לי יותר מדי זמן לחשוב על זה.

לפעמים אין לי כח לאנשים כבר.

לפעמים מתלבטת אם עדיף להיות כפית גדולה או כפית קטנה. 

להיות תמיד בשליטה ולהנות מזה, או לנסות לשחרר. 

לכל צד היתרונות שלו,

אבל החסרונות קשים ומשפיעים יותר. 

בשביל כוס הקפה בכלל מעדיפה כפית קטנה,

או בלי כפית כלל. 

ממתינה לתורי עם המחט, 

התחמקתי חודשים רבים,

הזנחתי והתעלמתי מהצורך במחט,

למזלי יש אנשים שמספיק אכפת להם,

שדוחפים שאדאג גם לעצמי לפעמים.

אולי גם צריכה קצת שמישהו יחזיק לי את היד,

בעיקר כשהמחט מחפשת איך להיכנס ונכנסת,

שואבת כל מה שהיא צריכה.