חסרות לי השיחות,
שיחות עם מישהו שמכירים כבר זמן מה,
אלו עם מישהו שרק הכרתי,
אלו עם זה שלא צלח איתו,
אלו עם מי שעסוק מדי,
אלו עם זה שעבר הלאה.
פשוט תחושת חוסר שכזו.
גם היא תעבור,
ואולי אני בכלל סתם מקשקשת יותר מדי לאחרונה.
אולי מתישהו יהיה מקום מפלט, כזה או אחר,
כנראה שלא עכשיו ולא היום,
אולי הכל לטובה,
אבל לפעמים זה קצת צובט, גם בלי כוונה רעה.
לפעמים צריכה מקום מפלט,
כזה שעוד לא נמצא.
חולה?
ספק מצוננת עדיין, ספק בחילות וצרבת,
יותר כנראה הנפשי שזולג לפיזי,
קשה עם החוסר במקום לשחרר את המוח.
You should see me in a crown
I'm gonna run this nothing town
Watch me make 'em bow
One by one by one
One by one by
You should see me in a crown
Your silence is my favorite sound
Watch me make 'em bow
One by one by one
One by one by one
(You should see me in a crown-Billie Ellish)
32 שמח לי
שבתות ומועדים,
הניגוד בין לרצות לעשות דברים שאין זמן ביומיום לבין הצורך לנוח ולנסות להיטען.
הפער ביחס המובן,
שגורם למח לעבוד יותר מדי והוא צריך את השקט.
רשימת מטלות ארוכה,
מוטיבציה חלקית לבצע,
ובכלל כואב הגוף,
וכואבת הנשמה כבר מהכל.
אפשר רק לקרוא ספר או לראות סדרה ולנוח לאיזה חודש?
Loaded gun, that's how she feels
Hard as stone, she aims to kill
She hides her fears and burns it all
You can't get even, you'll be lost
I'm saying, "Hey, Lola!"
She can get a little jealous
Oh, loca
She can be a drama
But her soul is pure
Drowns in tears but keeps on shining
Just keep on shining
Oh, Lola, Lola, hey
(Hey Lola-Iggy Azalea, Alice Chater)
תודה על התקופה.
שנה שמתחילה באירועים כאלו,
בעוד הודעות "מצורפת הודעת דובר צה"ל",
בתחושת היכון תמידית שלא מאפשרת מנוח,
בלב שנגמר בו המקום לבשורות קשות,
שדופק מהר מכל הודעת "תגידי..." אחהצ או בשבתות וחגים,
בהרגשת חרדה ושחיקה מתמשכים.
שמי ייתן והחלק הזה שהופך שנה לכזו,
יהיה קטן וקצר וייגמר במהרה.
מי ייתן ונוכל לנשום.
בראשון אגיע לנקודת סיום של אחד הדברים היותר מאתגרים, של להיות חזקה ואופטימית במהלך זה.
אבל אין עוד זמן לשחרר,
אין עוד לב להכיל את יתר המצב,
ואין לי עוד פתרונות.
עדיין שבורה, כנראה שלתקופה שבורה.
דברים שלא הולכים חלק, מהמורות בדרך, אבל תחושה שלא התקדמתי.
מה שרק עולה זה תחושת השחיקה, אבל בלי פתרון לזה.
אולי היכרויות חדשות יעזרו, רענון של אווירה בהכרת אנשים.
לפעמים יותר זורם בחדש, כשלא חייבים דבר ולא צריך ישר הגדרה.
שבר נפשי,
השחיקה המתמשכת, שגם חופש לא עוזר,
הדרישה לזמינות קבועה שלא נגמרת,
ההדחקה של תקופות שלמות, כי למי יש זמן או דרך להתמודד,
העייפות הנפשית, ששום שעות שינה לא משפרות,
המירוץ התמידי במוח למול המשימות שעדיין נופלות,
התחושה של אי זכות להתפרק, כי באמת שזה מיעוט הצרות,
למשוך עוד קצת, רק עוד שבוע, ועוד חודש, ועוד שנה,
וכל נקודת אור או ציון דרך עובר מהר,
ואז שוב חוזר מההתחלה,
ועדיין אסור להתפרק ליותר מרגע קצר,
כי צריך להמשיך,
אבל הכל כבר שבור.
