אז כמו שאמרנו, בן זוגי הוא דתי לאומי לשעבר. את כל הבעיות עם החבר ייחסנו (או אני ייחסתי) לזה. לשוני בתרבות בה גדל, למה שראה, חווה והרגיש. ולכן, אף פעם לא לחצתי בנושא. רק המלצתי ללכת לייעוץ, אפילו יחד.
כשסיפר על הכל, והציע את אופציית הנעילה הייתי קצת בהלם.
הכל מוזר, איך זה אותו בן זוג שעד לפני כמה חודשים אמר לי שאי אפשר להחליף תנוחה כי הוא יפסיק לשתף פעולה? והיום מחזיק ביד חגורת צניעות ומספר לי שקנה פלאג ואפילו ניסה אותו פעמיים.
מצד אחד, אני די מבואסת, אני מרגישה באיחור. מרגישה שהחשיבה השתנתה והוא עבר תהליך ארוך עם עצמו שאולי את הפער לא אוכל להדביק ואנחנו חופרים לעצמנו בור שרק יעמיק בכל יום שעובר. (למי שלא זוכר... אנחנו לפני חתונה) בור לא מתאים כאן.
מצד שני, את החיוך הזומם שלי אני מחביאה טוב, קודם רוצה לטפל בבור עוד לפני שיפער.
long story short טיפלנו בבור.
קפיצה קטנה לעבר הרי בלעדיו, איך נעוף קדימה?
בתחילת הקשר שלנו, אמרתי שאני רוצה לנסות אזיקים ושוט. זה תמיד חירמן אותי, המחשבה, הדמיון והפורנו אבל אף פעם לא ניסיתי, לא עם הX המיתולוגי ולא עם בן זוג שהיה גדול ממני ב20 שנה, לא הרגשתי בנוח.
לאורך התקופה של הנוכחי ושלי היו מעט פעמים בהן השתמשנו באזיקים ובשוט. אני חשבתי שהוא לא מעוניין, כמו שציינתי, חשבתי שהוא ונילי בגלל ההיסטוריה וכו'.
היו לנו המון שיחות על סקס, על פנטזיות ואפילו על סוגי הפורנו שאנחנו רואים או סיפורים שאנחנו קוראים. הוא אף פעם לא אמר משהו על שליטה.
כתוצאה מכך, גם בייבידולים וכו' שהזמנתי היו נורא סולידים ולא משהו יוצא דופן כי לא ידעתי אם זה turns off בשבילו. וגם לא רציתי להגזים, שלא יבהל.
חוזרים להווה :)
בשיחה ששינתה הכל דיברנו מחדש על כל מה שדיברנו עליו עד עכשיו. השלמנו פרטים, (בין היתר, סיפרתי גם אני שבימים שאני לא נרדמת אני חייבת לגמור ועושה לעצמי ביד לפעמיים גם פעמיים ושלוש עד שהגוף גמור לגמרי ויכול להירדם בקלות יותר) הוא סיפר שדווקא משחקי שליטה מדליקים אותו וכן היה רוצה לנסות.
יומיים אחריי אני נקשרתי בידיים, הייתי עם כיסוי עיניים והתמסרתי לגמריי.
וכשזה נגמר, הוא התמסר ונתן בידיי את המפתח החשוב ביותר.
ימים ראשונים בכניעה
את שלושת הימים הראשונים שלו עם החגורה אף אחד לא יכול היה לדמיין.
גם לא שנינו. תוך כדי שהם קורים. לא האמנו שזה מה שקורה.
עד היום, הוא נעל את עצמו לחצאי ימים, בבוקר כשיצאתי לעבוד עד שחזרתי. לא משהו רציני. המפתח היה אצלו, הוא שלט בהכל.
אבל היי, התהפכו היוצרות.
ביום הראשון, היה כל כך עסוק שלא חשב על זה וזה עבר די בסבבה.
בערב, עשיתי טיזינג כמו שרק אני יודעת (ותאמינו לי, אני יודעת) ובעקבות ההתוודות שלי על האוננות בלילה, הוא שאל אם אני רוצה לעשות לבד או שהוא יעזור.
מנחשים מה הצעד הבא?
בהחלט. שיעשה. שיתחרמן. שיכאב קצת, מה קרה? רצה להיות נעול לא? זה המחיר.
וככה מצאנו את עצמנו מתחרמנים בטירוף, אני גומרת פעמיים כמו שלא גמרתי הרבה זמן. והוא... מסכן שלי.
ביום שלמחרת, קם מכאבים של זיקפת בוקר לא ממומשת, אני התחלתי לחפון, לגעת בביצים הנפוחות (ויש לומר בקצת חשש, סגולות!) מסכן כמה שזה כאב לו. ואני כל כך נהנתי.
אין דבר יותר כיף מבן זוג חרמן אש.
בערב היינו בפעם הראשונה במסיבת פטיש. הווו מה שהלך שם. סדום ועמורה. בקטע טוב.
ההופעות היו בסדר, לא משהו מטריף או מחרמן מידי. אבל המבוך.... תאמינו לי. חבל שלא הייתם.או שכן? ולא ידענו שאלה אתם :O
על מה שהיה במבוך, תשמעו בפרק הבא. כי כבר ממש חפרתי.
