מסתבר, שהקרח בביצים לא הרתיעו את הנעול שלי מלחטוא שוב.
ביום שהשארתי את אחד הרוטטים בחוץ (סוג של בחינת המצב, האם יעיז לעשות שוב את מה שנאסר עליו) הוא התחרמן כל כך והשתמש בו כדי לגמור. כמובן, כמו שמערכת היחסים דורשת, שקיפות ואמינות, הוא הודיע לי שזה מה שקרה ואני הודעתי שיגיע עונש חמור. ידעתי שהוא מצפה שהעונש יגיע מיד והחלטתי שאני דוחה אותו קצת. שיחיה בפחד שכל רגע הוא עלול להיענש ולא יודע מה חומרת העונש ומה צופן לו העתיד. קצת פחד בעיניים לא הרג אף אחד.
כמובן שהוא חשב ששכחתי ושויתרתי לו אבל הוא לא ידע מה מחכה לו.
באחד מהלילות, כשבוע לאחר המעשה, נכנסנו למיטה והורתי לו לשבת ולהגיש לי את הידיים. קשרתי לו אותן עם חבל, הדוק וחזק שלא יהיה סיכוי לפתוח. עם סרט משי קשרתי לו את העיניים ופקדתי עליו לעמוד על 4 עם התחת אלי.
הוא היה בטוח שהעונש הולך להיות רגיל, כמו כל העונשים עד עכשיו ולא צפה כמה העונש חמור.
לקח לו קצת זמן להסתובב ולהתמקם בגלל הקשירה בידיים וחוסר היכולת לראות, אבל לי לא היה אכפת. יש לי את כל הזמן שבעולם.
הצלפתי בו עם שוט, הרבה! התחת שלו האדים, הוא צרח והביצים הסגילו.
מישהו פה מתחרמן מהמכות. שלא ישחק לי אותה סובל. בעצם, הוא סובל. זה באמת כואב. אבל הוא גם נהנה ומתחרמן מזה אז.. אני החלטתי להמשיך עם המכות עד שימאס לי.
הפעם החלטתי שלא לשים לו גאג בפה כי אני באמת מתחרמנת מלשמוע אותו צורח. זה אחד הדברים היותר מחרמנים שיש. הגבר שלי, החסון והגיבור. החזק שנראה לכולם הכי גברי בעולם צורח כמו ילדה קטנה.
אויש כמה שזה מחרמן ומרטיב אותי בכל פעם מחדש.
הוא תמים ונאיבי וחשב שהעונש ה"קל" של הצלפות חמור יותר היום בשל קשירת הידיים והעיניים ושבגלל זה הגדרתי אותו עונש חמור.
מה שהוא לא ידע זה שהעונש רק התחיל.
כשסיימתי להכות אותו כהוגן, שחררתי את סרט המשי מהעיניים שלו. הוא הגיש לי את הידיים ישרות כדי שאשחרר אותו ואני בחיוך רחב אמרתי לו "לא, אתה נשאר קשור כל הלילה".
אני: "מה אומרים?"
הנעול שלי: "מה אומרים?"
אני: "קדימה! אני סופרת עד 3"
הנעול שלי: "אני לא יכול"
אני: "אין לך ברירה 3, 2"
הנעול שלי: " תודה המפקדת"
כןכן הוא צריך להודות לי עוד לפני שנגמר העונש, לילה שלם קשור ידיים לפניו והוא כרגע הודה לי.
ילד טוב.
הוא סבל, ממש! הוא לא ישן כל הלילה.
בבוקר כשקמתי לעבודה פחתי את הקשירה של הידיים אבל הוריתי לו לשים אזיקים על הידיים ולהישאר קשור כל היום.
המשך העונש מאתמול.
