היא גרה לא רחוק ממני, לקח לי עשרים דקות ברגל, עברתי מהשכונה הדלה שלי לרחוב של בתי קרקע עתיקים. זה היה אביב והבית שלה היא מכוסה בפרחים, משני צידי השביל היו גם פרחי בר גבוהים כמו חרציות ופרגים וגם עציצים עם סוקולנטים וסלסלות כסף. הבית עצמו היה עטוף בצמח מטפס, עליו נראו כעלי מייפל ופרחיו היו גדולים בצבע סגול בהיר. דפקתי קלות על דלת העץ הכהה ושמעתי רחש מבפנים. הדלת נפתחה וגילתה לי את האישה היפהפייה שוב, יפה יותר משזכרתי. כעת שמתי לב לגוונים השונים שבשערה הבהיר וכן לכמה שערות מאפירות. הפעם היא לבשה שמלה קיצית ארוכה בצבע חרדל עם עיטורי פרחים רקומים בצבע בורדו. היא ישבה עליה יפה, עוטפת את מותניה כפי שהייתי רוצה אני לעטוף.
"מותק!" היא אמרה ברעננות, אצלי הקול תמיד נשמע עייף. "בואי, בואי כנסי." היא אמרה לי ולקחה את ידי, מושכת אותי פנימה. עברנו על פני סלון קטן, עם ספה וטלוויזיה ישנה, מהסוג שיש להן גיבנת, ונכנסנו לחדר השינה שלה. הקירות היו צבועים בוורוד עתיק, והמיטה השלימה את המראה עם מצעים בצבע כחול מאובק.
"אה, לא שאלתי אם את רוצה משהו לשתות." היא אמרה, והרגשתי שזה רגע מהפכני בקשר. אם אמדוד כמה דברים ואלך, לא נדבר יותר לעולם, אך אם נשב לשתות משהו, תהיה לי הזדמנות נדירה להכיר אותה לעומק. אז עניתי שאשמח. "תה?" היא אמרה וסימנה לי לבוא אחריה למטבח. המטבח היה ירוק. אני לא מתכוונת רק לקירות שהיו צבועים בגוון מהפנט של ירוק מלכותי, אלא גם הכריות העדינות שעל הכיסאות והקישוטים על הקירות, אפילו המיקסר הוינטג'י היה ירוק כהה. היא הוציאה שתי כוסות שקופות שעליהן ציורי פרחים דקיקים של אמנון ותמר והחלה לקטוף צמחים מהעציצים שעל אדן החלון.
"איך את עם נענע ולואיזה?" היא שאלה, עניתי שאני אוהבת מאוד. הסתכלתי עליה כשהיא מילאה את הקומקום במים, תהיתי איך נקלעתי לביתה המקסים. היא הסתובבה אליי והביטה בעיניי בחיוך. "ספרי לי קצת על עצמך, מתוקה." היא אמרה לי. אהבתי שהיא לא שאלה שאלות חודרניות אלא נתנה לי את הבמה לספר מה שארצה על עצמי. היא נשענה עם גבה אל השיש וחיבקה בידיה את כוס התה כשהקשיבה לי. היא נראתה נינוחה, כאילו יש לה את כל הזמן שבעולם בשביל לשמוע עליי ולהקשיב לי.
"טוב אז כמו שאת יודעת אני עובדת בחנות נעליים, אני מאוד אוהבת אופנה, אבל לא יודעת מה לעשות עם האהבה הזאת." אמרתי לה.
"למה לא ללמוד עיצוב אופנה?" היא שאלה, שאלה מתבקשת לחלוטין. אמרתי לה שאני מפחדת שלא אתקבל. ובאותה נשימה גם מפחדת שאתקבל ושהלימודים יהיו קשים מנשוא. ובמקביל אין לי כסף.
"אם זה משהו שאת באמת רוצה אני בטוחה שאת יכולה לחסוך לקראת זה, ולגבי הפחדים, אני חושבת שאת צריכה להאמין בעצמך, להאמין שאת יכולה, לא רק להאמין, אלא ממש לראות את זה ברוחך, לעצום עיניים ולדמיין את עצמך מצליחה בגדול." היא אמרה לי, כאילו זה כזה פשוט. נאנחתי בעל כורחי. המים רתחו. היא מזגה לנו את התה, והעלים זהרו באור אחר הצהריים שהשתרבב מהחלון. ישבנו והמשכתי לספר על עצמי. סיפרתי שנולדתי כאן, בעיר הקטנה הזו ושהוריי עברו לצפון לפני שנים ואני נשארתי כאן. בהתחלה בגלל החברים ולאחר מכן כי זה כל מה שהכרתי. סיפרתי לה שאני נוסעת מידי שישי לים, אחרי העבודה, לראות את השקיעה. סיפרתי לה שאני נוהגת לצפות בסרטים ולשרטט את השמלות היפות שאני רואה על המסך. סיפרתי לה שכשהייתי קטנה חלמתי לגור בבית עץ וביליתי שעות רבות בשרטוטו וציורו. היא הקשיבה לכל מה שאמרתי, ביקשה שאספר לה על החברים שלי ועל ההורים שלי ועל אילו מחשבות עולות לי כשאני מסתכלת על הים. אמרה שתשמח מתישהו לראות את אוסף שרבוטי השמלות שלי, ולקחה ברצינות את החלום על בית העץ. אמרה שזו פנטזיה מהממת שתמיד אוכל להגשים בבוא היום. בשלב מסוים קלטתי שאני עוד לא יודעת כלום עליה.
"אז את גרה פה לבד?" שאלתי. מקווה שהשאלה הזאת לא נשמעת מוזר או מעליבה.
"לא, בן זוגי גר פה גם." היא אמרה, כאילו זה במקרה שיצא להם לגור ביחד, לא משהו שהתכוונו אליו. ליבי התמלא בטעמי מרירות ומתיקות שכן חשבתי שאולי יהיה לי סיכוי איתה, אבל גם עכשיו שהיא גילתה לי שהיא בזוגיות זה רק הדליק אותי יותר.
"מה דעתך שאראה לך את הבגדים?" היא שאלה. אהבתי שהיא נתנה לי מרחב להגיד שאני רוצה להישאר ולפטפט איתה, אך כמובן שעניתי שזה נשמע לי רעיון נהדר. הלכנו לחדר השינה שוב והפעם שמתי לב שיש שתי שידות לילה, אחת מכל צד של המיטה.
היא פתחה מגירה בארון והחלה להוציא בגדים עדינים בשלל צבעים. רובם היו מבד שקוף, עם תחרה. היא הניחה על המיטה חזייה בצבע תכלת בעלת סטריפים שהקיפו את החזה מלמעלה ומלמטה. היא הוציאה תחתונים גבוהים שמגיעים עד לאמצע הבטן, היא הוציאה ביריות יפהפיות. כשהיא סיימה להוציא את כל הלינג'רי שהיא מוכנה למסור היא עמדה והסתכלה עליי. "אני חושבת שאנחנו באותה מידה, לדעתי זה יישב עליך יפה כמו שזה ישב עליי. אני מוסרת אותם רק בגלל שאני אוהבת להתחדש, אך הם במצב טוב. וחוץ מזה, פיטר, בן זוגי, יותר מעדיף שחור, אז עם כל האהבה שלי כלפי הצבעוניות שלהם, אולי הגיע הזמן להעביר אותם למישהי צעירה יותר." היא אמרה. הסמקתי לנוכח העובדה שהיא הזכירה את הגיל שלי, כלומר, ברור ששמתי לב שהיא מבוגרת יותר ממני, אך העובדה שהיא קראה לי צעירה הקטינה אותי. התחלתי לעבור על הבגדים, ללטף אותם, להחזיק אותם.
"מה את חושבת?" היא שאלה.
"אני אוהבת אותם מאוד, הם מקסימים, תודה רבה לך!" אמרתי.
"רגע, אני רוצה שתמדדי, שתראי שזה באמת טוב לך. שנוח לך, שזה לא רפוי או לוחץ." היא אמרה. הסמקתי שוב. למדוד כאן? עכשיו? האמת היא שהתקלחתי לפני כי רציתי להגיע אליה רעננה וריחנית אך ההליכה בשמש גרמה לי להזיע מעט. היא ראתה שאני מהססת והתקרבה מעט. "אפשר?" היא שאלה תוך כדי שהיא תופסת בחולצתי. הנהנתי והיא הפשיטה אותי. היה בזה משהו נעים. נכון, בקושי הכרתי אותה, אך היא עשתה זאת בכזאת עדינות שהיה אפשר לחשוב שהיא כבר שנים מפשיטה נערות. לאחר שהורידה את החולצה והניחה אותה על המיטה, היא הסתובבה סביבי והתירה את החזיה. הופתעתי. עמדתי מולה בחזה חשוף והרגשתי איך כל שריר בגופי רועד. ליבי פעם בחוזקה, הרגשתי את הדם זורם לי בעורקים. לא זזתי. נשארתי עומדת מולה באמצע החדר. היא הסתכלה עליי, העבירה יד על מותניי וליטפה את גבולות החזה. "כן, אני חושבת שהם יעלו עלייך מעולה." היא אמרה בשקט, כמעט לוחשת. היא לקחה את החזייה הכחולה והושטתי ידיים כדי שתלביש אותי. היא העבירה את ידיי אל תוך הסטריפים והצמידה את הקאפים לשדיי. שמתי את ידיי מעל ידיה ולרגע הרגשתי חשמל עובר בנינו. היינו כל כך קרובות זו לזו שיכולתי לחוש את נשימתה על צווארי. היא הסירה את ידיה ממתחת ידיי ונשארתי כך, עם ידיים על החזייה, מחזיקה כדי שהיא תוכל לסגור אותה, היא הסתובבה מסביבי כדי לקשור את החזיה מאחור, ונהנתי שמישהי מקרקרת סביבי ומטפלת בגופי. כשסיימה לקחה צעד אחורה ובחנה אותי שוב. היא סימנה לי לעשות סיבוב וזה מה שעשיתי. היא התקרבה שוב והפעם הושטתי יד ונגעתי בעדינות בלחיה. הרגשתי את הפלומה העדינה שעל פניה סומרת למגע ידי. היא פלטה אנחה קטנטנה והתרפקה אל ידי. ביד השנייה נגעתי במותנה וקירבתי אותה אליי מעט. פחדתי לנשק אותה אם כי זה מה שרציתי יותר מכל. נשארנו כך כמה רגעים, מתלטפות ובודקות את המגע. הרגשתי רטטים בכל הגוף, הרגשתי שרגליי תכף כושלות, הרגשתי שאני עוד רגע מתעלפת. לפתע היא לקחה צעד לאחור ואמרה "בואי נמדוד עוד משהו." היא בחנה את הבגדים שעל המיטה ולקחה אאוטפיט בצבע אפרסק. זה היה חזייה שיש לה המשך שמכסה את הבטן ותחתונים שאליהם מחברים ביריות שעוטפות את הירך. היא הסתכלה עליי ועל המכנסיים שלי ומבטה אמר לי שהגיע הזמן להפשיט אותם. הורדתי אותם באיטיות, מושכת את הרגע, לא רציתי להיראות כאילו אני מתה להיות ערומה מולה. היא עזרה לי להיכנס לבגד ואז התיישבה על המיטה. נשארתי עומדת מולה, לא היה מקום על המיטה לשבת לידה, כי היא הייתה מכוסה בלינג'רי. היא משכה אותי אליה והשתיקה בנינו הפכה את הכל למוזר מעט. לא יודעת למה. רציתי להגיד משהו ולא ידעתי מה. התקרבתי אליה, העברתי יד בשערה ואז לחשתי באוזניה "אז ככה את מתחילה עם כל מוכרות הנעליים?" היא צחקה צחוק פעמונים, כמובן שגם צחוקה היה מושלם, לא ציפיתי לפחות. חייכתי אליה.
"אני חושבת שאת התחלת איתי, הרמת לי להנחתה." היא אמרה, תופסת את מותני. "וחוץ מזה, איך אפשר לעמוד בפנייך, תראי אותך!" היא אמרה ולפתע ראיתי את עצמי דרך עיניה. בחורה פשוטה וחביבה, בעלת גוף מקומר ושיער בצבע ענבר עמוק. כן, אני מניחה שאני יפה.
פתאום שמענו את הדלת נפתחת. אני רעדתי ולקחתי צעד אחורה, אך דליה לא נראתה מודאגת. היא נשארה היכן שהייתה לפני שזזתי ממנה ורק קראה בקול "יקירי אני כאן, יש לנו אורחת!" הופתעתי מקריאתה שכן הייתי קרובה עדיין, לא דמיינתי אותה יכולה להרים כך את קולה אך מכיוון שהבית לא כל כך גדול היא לא הייתה צריכה להתאמץ מידי. שמעתי רשרושים מכיוון הסלון וניסיתי ללבוש את חולצתי שוב אך לפני שהספקתי נכנס אדם גדול לחדר. פיטר היה גבוה ושריריו בלטו מעבר לחולצתו. היא הייתה כל כך צמודה שיכולתי לראות את פטמותיו. היה לו זקן קצר, גבות עבות ועיניים טובות. עיניו נפערו כאשר הוא ראה אותי.
"לזה לא ציפיתי," הוא אמר, "מי יש לנו כאן?" הוא שאל, ספק אותי, ספק אותה.
"אנחנו מחליפות בגדים," היא אמרה. "מה אתה חושב? נכון שהצבע הזה מחמיא לה?" היא שאלה. הוא לא ענה מיד. הוא התקרב אליי, ולרגע חשבתי שהוא הולך לגעת בי אבל הוא רק הסתכל עליי. לאחר מכן הוא הושיט את ידו, לא ללחיצה אלא עם פנים היד כלפי מעלה, כך שלא הייתה לי ברירה אלא להגיש את ידי לנשיקה. וזה אכן מה שהוא עשה, נשק לי קלות על גב ידי ולאחר מכן נשאר קצת כך, עם ידי בתוך ידו לפני שמשך אותה לאט חזרה אליו. הוא הסתכל לי בעיניים ואמר "את מהממת." נמסתי. בלעתי רוק. התאהבתי.
דליה נעמדה והלכה לבן זוגה, היא נשקה לו נשיקה ארוכה ולאחר מכן הסתובבה אליי. הוא חיבק אותה מאחור. היא חייכה.
"טוב, אני אתן לכם להתארגן," אמרתי, לא בטוחה מה זה אומר אבל הרגשתי שאני מפריעה להם. "אני אזוז." הוספתי.
"שטויות, אין לנו תוכניות ועוד לא מדדת את הכל." היא אמרה לי והשתחררה מהחיבוק. היא ניגשה אליי וליטפה את הלחי שלי. "יש לך כאן מקום, אם את רוצה." היא אמרה ולא הייתי בטוחה למה היא מתכוונת. שוב נשארתי קפואה במקומי, לא בטוחה אם מה שעשינו היה בסדר. אם מותר לי לגעת בה גם מול פיטר. היא לקחה את ידי ומשכה אותי אליה לחיבוק. החיבוק היה חם וממלא. חשבתי שהיא תחבק אותי קלות אבל היא נצמדה אליי, נושמת אותי, עוטפת אותי. הצצתי לפיטר מזווית עיני וראיתי שהוא מחייך. אחרי נצח קטן היא שחררה אותי, אך המשיכה לאחוז במותניי והסתכלה לי בעיניים.
"למה את מתכוונת, יש לי כאן מקום?" שאלתי. הרגשתי אנרגיה גבוהה עוברת בנינו, משתלטת על המרחב שבנינו כמו נוזל סמיך שאפשר לראות. היה משהו מאוד אינטימי ומיני בדרך שבה היא נגעה בי, כאילו אנחנו מכירות כבר שנים, כאילו מתפתח בינינו משהו מעבר לחברות. היא הסתכלה על פיטר לרגע ואז חזרה אליי.
"אנחנו פתוחים להכיר עוד מישהי אם את מעוניינת." היא אמרה ואני חושבת שפי נפער. מיהרתי לסגור אותו. הייתכן שכל מה שאני רוצה הולך ומתגשם לי מול הפנים? נשכתי את שפתי התחתונה. למשמע המילים האלו הדם החל לזרום לי למטה. סגרתי רגליים בחוזקה כאילו שאם אשאיר אותן פתוחות היא תוכל לראות שהכוס שלי בוער.
"מה בדיוק אתם מחפשים?" עניתי תשובה דיפלומטית, לא מסגירה את התעניינותי בדבר.
"אני ופיטר כבר שנים ביחד, ויש לנו הרבה אהבה לתת, אנחנו פשוט מחפשים עוד אאוטלט לזה." היא אמרה, הרגשתי אותה בוחרת בקפידה את המילים. הסתכלתי אל פיטר, הוא הנהן.
חייכתי אליו. חייכתי אליה. לא הייתי בטוחה מה להגיד. התחלתי לאט, "אממ... האמת היא שזו לא פעם ראשונה שעולה בפניי ההצעה להצטרף לזוג." אמרתי אמת מעורפלת. "אני נורא נהנית מזה אבל לא תמיד זה מתאים." המשכתי, פולטת בפניהם שאולי זה התממש גם, ושאולי היו לי חוויות שליליות. "אם להיות כנה, אני מאוד נמשכת לשניכם, אך אני מרגישה שאנחנו בקושי מכירים." אמרתי.
"כמובן, כמובן." הוא אמר וגוון קולו הגברי בלט בקונטרסט לקולותינו הנשיים.
"כל מה שקרה עד עכשיו קרה לשביעות רצונך?" שאלה דליה. היה משהו מאוד בטוח בדרך שבה היא אמרה את זה, כאילו היא לא מתחרטת, כאילו היא לא נוטה להתנצל על כל שטות כמוני, אלא באמת תוהה אם הרגשתי בנוח עם כל הסיטואציה.
הסתכלתי על פיטר והוא נראה נינוח. לא נראה שאכפת לו אם נגענו או התנשקנו או הזדיינו על המיטה שלהם. "זה היה נפלא." אמרתי בשקט. היא תפסה את פניי ביד אחת, ואת היד השנייה הניחה על מותניי. פיטר עשה צעד לכיוונינו, לא הייתי בטוחה אם זה היה בקטע מגונן, או שהוא רצה להצטרף אבל הוא נעמד מאחורי דליה ושלח יד ארוכה אליי. הוא נגע לי במותן השנייה, מלטף אותה בקושי, רק מנכיח את היותו שם. התקרבתי לאט לאט אליה, מפחדת לנשק אותה. הצמדנו לחי אל לחי והפעם היה תורי להיאנח בעדינות. היה משהו מאוד נוגה בדרך שבה נגענו. פיטר הסתובב לאט סביבנו ונעצר כשהיה מאחוריי. הנוכחות שלו גרמה לכל גופי להתכווץ ולהימתח לסירוגין. הוא תפס לי בעדינות את הצוואר ומשך אותו אליו, השענתי את ראשי על החזה שלו ונתתי לו לתפוס אותי. דליה החלה לנשק לי את הצוואר שכעת היה פתוח עבורה. לשונה עברה במיומנות בפס דק על עצמות הבריח שלי ועד לסנטרי. נשימתי הפכה לכבדה. היא תקעה בי שיניים כמו ערפד, נושכת ומלקקת, כאילו אני הכי טעימה בעולם. הרגשתי נאהבת משניי צדדי. פיטר בינתיים החל ללטף אותי. עובר בעדינות משערי ועד לכתפי, מוביל את ידו לאורך זרועי ואז אוחז בכף ידי. אחזתי את ידו בחזרה ולחצתי חזק כדי להעביר לו את האנרגיה העצומה שהרגשתי ממגעה של דליה. רציתי שנעבור למיטה. רציתי לשכב איתם ברגע זה. את ידי השנייה העברתי עליה, נוגעת בכל אזור חשוף.
"או שתתפשטי או שתתני לי לנשק אותך." אמרתי לה. היא נעצרה.
"אני לא חושבת שאנחנו מדברות כך אחת אל השנייה." היא אמרה לי תוך כדי שפיטר לופת את גרוני חזק יותר. "אולי כדאי שנדבר על גבולות." היא אמרה והתרחקה ממני. פיטר הרפה ודמעות עלו בעיניי. האם הרסתי הכל? לא ידעתי מה לומר.
"כן, כן כמובן, אני מצטערת, לא התכוונתי להורות לך מה לעשות, פשוט הרגשתי שאני עוד שנייה מתפוצצת." היא לקחה את ידי והובילה אותי לסלון. לפתע היה לי מוזר לשבת כך בהלבשה תחתונה בלבד, כשהם לבושים לגמרי. הרגשתי חשופה.
"בואי נעצור רגע ונדבר." היא אמרה לי. אז דיברנו. בהתחלה הם הציעו שנדבר על מה אנחנו אוהבים. התביישתי, ביקשתי מהם להתחיל. הם אמרו שהם שניהם שולטים. כמובן, חשבתי בליבי, הם שניהם כל כך כריזמטיים. פיטר שאל אם אני אוהבת להישלט ועניתי שמאוד. הוא שאל מה אני אוהבת בזה והייתי צריכה לקחת את הזמן בכדי לענות לו תשובה כנה.
"אני אוהבת שאומרים לי מה לעשות. אני אוהבת למסור את השליטה לצד השני, אני אוהבת להרגיש חסרת אונים, שעושים בי מה שרוצים ואין לי דרך לעצור את זה. כמובן שיש סייפ וורד והכל אבל אתם יודעים למה אני מתכוונת." עצרתי רגע כדי לחשוב ולהעמיק את התשובה. "אני חושבת שאני פשוט מאוד נמשכת לכל הרעיון של רול פליי. לצאת מחיי היומיום בהם אני צריכה להחזיק דירה ולשלם חשבונות ולהפוך להיות מישהי שנותנת את המושכות למישהו אחר." הם הקשיבו לי בעניין ובסוף אמרו שהם מסכימים, שהם, מצידם, אוהבים לקחת את השליטה, לבחור עבור מישהו אחר איך החיים שלו יראו למשך זמן מה. בחיים הרגילים אין לנו שום שליטה על אנשים אחרים, אך פה יש להם כוח. הם שאלו מה אני אוהבת בפרקטיקה ואמרתי להם הכל. אמרתי להם שאני אוהבת להתחנן, שאני אוהבת כאב ועונשים, אוהבת להיקשר וכן, גם אוהבת להתנהג כמו ילדה קטנה. דיברנו ארוכות, דיברנו על הכל. דיברנו על איך נראים הסשנים שלהם כשהם ביחד ואיך נראו סשנים שהיו להם בעבר עם בנות אחרות. הרגשתי שמץ של קנאה כשהם סיפרו על מישהי מיוחדת שהייתה איתם כמה חודשים, אך כמו שהם לא הראשונים שלי אני לא יכולה לצפות להיות הראשונה שלהם. להפך, יש משהו מרגיע בשולטים מנוסים. שאת יודעת שהם יודעים מה הם עושים, שהם כבר נכוו בעבר, שהם מכירים איך זה להגיע לגבולות ואיך מטפלים בכך שלפעמים עוברים אותם בטעות. בסוף החלטנו שהסשן הראשון יתחיל במקלחת. שננקה אותי לגמרי מכל העולם החיצוני ונוכל להתחיל דרך חדשה ביחד. הם גם הציעו שהסשן הראשון יהיה עם פיטר, לא הבנתי כל כך מדוע אך הסכמתי. התרגשתי. הרבה זמן לא הרגשתי ככה. היה לי חיבור מידי ועוצמתי איתם. קבענו לעוד שבוע ולא יכולתי לחכות.