יומו של נשלט

״אתה יודע למה התגעגעתי? לראות אותך בוכה״ תוך כדי שהיא דורכת עליי כדי שלא אזוז ומצליפה בי אפילו יותר חזק. ואז כשמתחילות לצאת הדמעות והיא מסתכלת לי בפנים תוך כדי שאני בוכה, היא מחייכת חיוך ענק ומצליפה אפילו יותר חזק… אוי איך אני מתגעגע

השבוע כשהלכתי ברחוב מישהי טיילה עם הכלב שלה (כלב מלינואה גדול כזה) וכשעברתי לידה הוא ריחרח אותי, ליקק לי את היד והרגל ונתן לי ללטף אותו. ממש עשה לי את היום.

אני לא מבין למה, אבל הרבה פעמים לכלבים זרים (ולבעלי חיים בכללי כזה) יש איזה קטע של להימשך אליי. אין לי הסבר לזה אבל זה כיף ומבורך אז אני לא מתווכח

כל הזמן בעבודה, בלימודים, בסביבה הרגילה שלי, אני שומע בלי הפסקה כמה שאני ״גאון״ ואני ״תותח״ עד שהמילים מאבדות כל משמעות. תעודות הצטיינות, מאיות, שבחים עד אין ספור…

אם הם היו יודעים מי אני באמת. כמה אני פתטי, נשלט ותלותי הם לא היו חושבים אפילו על קמצוץ מכל השבחים האלה

אז למשך כמה חודשים הייתי בזוגיות.

וונילית, אוהבת ובריאה. אני באמת אהבתי אותה, ועדיין אוהב אותה. אבל כנראה שלא התאמתי לה מספיק, והיא החליטה לחתוך ממני. וזה כואב.

ויצא לי לחשוב קצת מאז… נראה לי שבזוגיות הבא שלי אני רוצה להיות עם מישהי שולטת. אני חשבתי עד עכשיו שבשבילי אישית בדסמ זה סתם תבלון בחדר המיטות אבל אולי זה חלק יותר מהותי מזה מהחיים שלי. אולי להיות נשלט זה ממש חלק מהזהות שלי? בתכלס אני לא יודע, כי תמיד הייתי בזוגיות לחוד או נשלט לחוד, עוד לא יצא לי להיות בזוגיות רומנטית שבה אני נשלט.

השאלה היא אם בכלל אצליח למצוא דבר כזה… 

אבל בסדר, נחייה ונראה. בינתיים פשוט לתת לזמן לרפא את הפצעים

תחת שם אחר, אבל עדיין אותו אדם. חשבתי שאוכל להתרחק מפה לצמיתות אבל כנראה שאני פשוט מכור